רש"י על ברכות סד.

שנאמר פעלתי השמיני – בני עובד אדום קא חשיב בדברי הימים וקא חשיב תמניא והיא תשיעית כל אחת ילדה ששה הם חמשים וארבע הוסיף עליהם שמונה בנים הראשונים הרי ששים ושנים לעובד אדום:

הדוחק את השעה – כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה:

אצטריכא להו שעתא – להיות אחד מהם ראש ישיבה. אצטריכא להו גרסי' הוצרכו להם חכמים:

סיני – היו קורין לרב יוסף שהיה בקי בברייתות הרבה:

עוקר הרים – לרבה בר נחמני שהיה מחודד יותר בפלפול:

למרי חטיא – למי שקבץ תבואה למכור כלומר למי שקבץ שמועות:

דאמרי ליה כלדאי – לרב יוסף:

מלכת תרתין שנין – אמר אם אמלוך תחלה אמות לסוף שנתים ונדחה מפני השעה ולא אבה למלוך והשעה עמדה לו שלא הפסיד שנותיו בכך:

אומנא לביתיה לא קרא – לא נהג כל אותן השנים שום צד שררה וכשהיה צריך להקיז דם היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו:

שיאחז בעובי הקורה – אם בא לטלטלה ממקום למקום לתתה בבנין כלומר יעקב שכל הבנים שלו וטרח בגידולם יבקש עליהם רחמים:

הנפטר מן המת – כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוים אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלוים אותו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים נוטלין רשות להפטר ממנו:

אין להם מנוחה – מישיבה לישיבה וממדרש למדרש:

הדרן עלך הרואה וסליקא לה מסכת ברכות