רש"י על ברכות נד:

עבדי להון נקירותא – מערות מעברות נחל ארנון עמק עמוק בין ב' הרים גבוהים והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק עשו אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו שם:

וטשו – נחבאו:

מסגי – עובר:

ממיך טורי – משפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה:

חזו דמא – כשחזרו ההרים למקומן:

ואשד – ושפך:

אשר נטה לשבת ער – ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר מואב ושם ארץ מואב ער:

שעמדו – באויר:

לא נתך ארצה – לא הגיע לארץ אלא עמדו באויר:

מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי – עוג חשב כן בלבו מחנה ישראל תלתא פרסי דכתיב (במדבר ל״ג:מ״ט) ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא (עירובין פ"ה ד' נה:):

קמצי – נמלים:

שרבבת – לשון אשתרבובי אשתרבוב ירדו וגדלו למטה:

משה כמה הוי עשר אמין – שהרי הוא הקים את המשכן ודרשי' הקים את עצמו לקומת המשכן וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש (שמות ל״ו:כ״א):

שוור – קפץ למעלה:

בקרסוליה – קבילי"א בלע"ז:

וידי משה כבדים – ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים בזרועותיו ויקחו אבן וישימו תחתיו:

תחתיה – משמע במקומה ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה:

דאמר ברוך דיין האמת – תירוצא הוא:

זוכר את הצדיקים – שזכר את אברהם:

כיון דפותיה ורומה כי הדדי הוו – ואין נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה משום הכי אבלעה והוא דרך נפילה לחומה כזו:

צריכין להודות – כשיוצאין מן הסכנה:

וירוממוהו בקהל עם – בסוף פרשת המזמור:

ואתפח – נתרפא:

בגדתאה – שם עירו בגדד היא עיר החשובה שבבבל משחרבה בבל:

שימור – מן המזיקין:

חולה – שהורע מזלו לפיכך השד מתגרה בו וכן חיה אשה שילדה וכן אבל:

חתן וכלה ותלמידי חכמים – מקנאתו מתגרה בהם:

והמאריך על שלחנו – שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים:

והמאריך בבית הכסא – רפואה היא לו: