רש"י על ברכות מג:

סמלק – יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ושלשה עלין לכל שורה:

חלפי דימא – בושם שקורין אשפי"ג והוא שבולת נרד ועשוי כעין גבעולי פשתן דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ:

נרקום – חבצלת השרון בה"ג:

דגנוניתא – הגדל בגינה:

סיגלי – ויול"ש בלע"ז:

חבושין – קודוניי"ש בלע"ז:

להתנאות – ליהנות:

כלבנון – שמריחין עליו ופרחיו:

יפה לו אומנתו – ואפי' בורסי נאה לו אומנתו בעיניו ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר העולם אומנות:

קורא – רך הגדל בדקל תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו:

אבוקה כשני בני אדם – לענין היוצא בלילה דאמר מר אל יצא אדם יחידי בלילה:

וירח כשלשה – ויש חלוק בין שנים לשלשה כדלקמן:

לאחד נראה – השד ומזיקו:

היא מוצאת והיא שלחה וגו' – ואילו בהדיא לא אמרה אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה אלא לאיש אשר אלה לו אנכי הרה אם יודה יודה ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו:

שמן והדס – בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים והדס להריח כמו שאמרנו:

אני אכריע – לצד בית שמאי:

זכינו לריחו ולסיכתו – כגון משחא כבישא הלכך שמן עדיף:

ולא היא – לא אמר רבא הלכתא כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך:

שמן ויין – זהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה:

שמן בימינו – לפי שעליו מברך תחלה:

מברך על השמן – בורא שמן ערב:

חוזר ומברך על היין – כגון בחול שאין היין קבע ואין היין שלפני המזון פוטרו:

וטחו בראש השמש – כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק שגנאי הוא לתלמיד חכם:

שחשודים על משכב זכור – מבשמין עצמם כדי שיתאוו להם:

ושערו כבגדו דמי – דלא שכיח ביה זיעה:

ואמרי לה כגופו – דשכיח ביה זיעה:

משום חשדא – של זנות:

דלא קביע ליה עידנא – שלא קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה:

בפנתא – אנפוני"א בלע"ז שעל גבי הרגל:

גילדא – עקב שקורין שול"א:

בימות הגשמים – הטיט מכסהו:

אפי' היא אשתו – שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו:

דקרו ליה פושע – מתעצל:

בקדושא דבי שמשי – ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה: