רש"י על ברכות כט:

תחנונים – כגון אלהי נצור לשוני מרע שאנו אומרים בעמידה אחר תפלה:

אבל אם אינו רגיל – הויא סיום תפלתו כעקירה אפילו לא עקר:

כמשוי – והיינו לשון קבע חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי:

מי שאינו יכול – לכוין לבו לשאול צרכיו:

לחדש בה דבר – בבקשתו והיינו לשון קבע כיום כן אתמול כן מחר:

דילמא מטרידנא – שמא אטעה ולא אדע לחזור למקום שהפסקתי:

שאינו מתפלל עם דמדומי חמה – והיינו לשון קבע תפלתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון:

עם דמדומי חמה – תפלת יוצר עם הנץ החמה ותפלת המנחה עם שקיעת החמה:

ייראוך עם שמש – זו תפלת יוצר:

ולפני ירח – זו מנחה:

לייטי במערבא – על מי שמשהה תפלת המנחה עד דמדומי חמה שמא תטרף לו השעה ע"י אונס ועבר הזמן:

בכל פרשת העבור וכו' – כמו פרישת העבור:

אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה – והכי משמע בכל עניני פרישת העבור כגון עברה בעברה:

יהיו כל צרכיהם – גלוים לפניך לרחם עליהם:

אפי' בשעה שהם עוברים – ולשון פרשת העבור שהן פורשין לעבירה:

עשה רצונך בשמים – שאין שם חטא ואין רצונך עליהם אלא לטוב ועבור לתחתונים על רצונך:

ותן – להם ליראיך:

נחת רוח – שלא יתערבב רוחם על ידי הבריות כגון ע"י חיות ולסטים:

והטוב בעיניך עשה – אתה להם ודוגמא זו מצינו בספר שופטים ויאמרו בני ישראל חטאנו עשה אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך אך הצילנו וגו':

שועת – לשון גניחה יותר מתפלה:

ודעתם קצרה – ואינם יודעים לפרש צרכיהם:

לא תרתח ולא תחטי – לא תכעוס שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא:

לא תרוי – לא תשתכר ביין:

המלך – טול רשות: