רש"י על ברכות כה:

בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו – ת"ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר:

לימא תנא סתמא כר' אליעזר – והלכה כמותו:

דילמא לותיקין קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ"ע עד שלש שעות:

והרי לבו רואה את הערוה – קס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:

לא נתנה תורה למלאכי השרת – שאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה:

בעששית – לנטירנ"א בלע"ז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית:

בכסוי תליא מילתא – וכסית את צאתך:

כל שהוא – מעט:

ברוק – רוקק עליה ומכסה אותה ברוק:

מים הרעים – סרוחים:

וכמה מיא רמי ואזיל – כמה ישליך לתוכם ויבטלם הלא מרובין הם:

ומי רגלים – מועטין והם בכלי והוא בא לקרות ק"ש אצלם:

לבסוף – שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית:

אבל לכתחלה – שקדמו המים למי רגלים דברי הכל כל שהוא שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל ואע"פ שהם רבים והולכין כבר בטלו:

אייתי לי רביעתא – אפי' בתחלה:

גרף ועביט – שניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט:

אסור לקרות ק"ש כנגדם – הואיל ומיוחדין לכך ואע"פ שאין בתוכן כלום:

ומי רגלים עצמן – בכלי שאינו מיוחד להם:

בין לפני המטה – שאין המטה מפסקת בינו לבינם:

בין לאחר המטה – שהמטה מפסקת ביניהם אסור:

או שיניחם תחת המטה גרסינן – ולא גרסינן כלי בתוך כלי:

תחת המטה – כאילו היו טמונים בארץ:

היכי קאמר – רשב"ג:

בעיין איפשיטא לן – שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה:

מתנייתא מיהו קשיין – שהוחלפה שיטתן:

מאן שמעת ליה וכו' – לא ידעתי היכן היא:

פשיטא לי – במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים כלבוד דמי והרי הן כטמונים:

עשרה ודאי – לא שאלתי ממנו דנראה כאילו אינה תחתיה מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי:

עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא – דנישואין שלא היה יכול לבעול:

סכנתון לברי – כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון:

אפילו עשרה מאני – וכולן כליין כחד מאנא דמי: