רש"י על ברכות כד:

וממשמש בבגדו – להעביר הכינה העוקצתו:

אבל לא היה מתעטף – אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק:

על סנטרו – מנטו"ן בלע"ז שלא תראה פתיחת פיו:

הרי זה מקטני אמנה – כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגביה הרבה:

הרי זה מנביאי השקר – דכתיב ויקראו בקול גדול (מלכים א י״ח:כ״ח):

המגהק והמפהק הרי זה מגסי הרוח וי"א ניכר שהוא מכוער גרסינן:

אלא עטוש אעטוש קשיא – דאין עטוש אלא לאונסו:

למטה – מפיח בקול:

ותקילא לי כי כולי תלמודאי – שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש:

כשם שעושים לו נחת רוח – שהעטוש נחת רוח לאדם:

כך עושים לו נחת רוח מלמעלה – מן השמים למלאת שאלתו:

אפשר כדרבי יהודה – להבליע באפרקסותו סודר שבראשו ושני ראשין תלויין בפניו:

פתקיה – זרקו:

מישתמיט מיניה – לא היה נראה אליו לפי שהיה רבי אבא חפץ לעלות לא"י ורב יהודה אוסר לו לפיכך לא היה נכנס לבית המדרש:

ואשמע מיניה מילתא – מבחוץ:

מבית וועדא – מבית המדרש:

ונתעטש – מלמטה:

עד שיכלה הרוח – מגופו שנודף מאותו רוח:

וחוזר לתפלה – למקום שפסק:

ואומר – בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר על ידי הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע:

חוצץ בטליתו על צוארו – מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו מדביק בצוארו ובישן ערום קאמר:

לדידי לא סבירא לי – לא הייתי מזקיקו להפסיק:

בחבלי השוא – בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק הן מושכין העון על עצמם אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש:

ובדבר הזה – בשביל דבור זה שנזהרתם עליו תאריכון ימים:

היתה טליתו חגורה על מתניו – לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש: