רש"י על ברכות יג.

לא שיעקר יעקב ממקומו – שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו):

הנני עושה חדשה – בתר אל תזכרו ראשונות כתיב:

בתחלה אב לארם – לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד):

אב לכל העולם – אב המון גוים (שם יז):

שרי – לשון יחיד משמע שרתי:

מסדר שבחיה – דמעיקרא אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם:

הדרן עלך מאימתי

היה קורא בתורה – פרשת ק"ש:

והגיע זמן המקרא – זמן ק"ש:

בפרקים – בין ההפסקות ולקמן מפרש להו במתניתין בין פרשה ראשונה לשניה בין שניה לשמע כו':

שואל מפני הכבוד – שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום:

ומשיב – שלום אם הקדימו לו ובגמרא פריך כיון דשואל פשיטא דמשיב:

ובאמצע – באמצע הברכה או הפרשה:

מפני היראה – אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו אבל מפני הכבוד לא:

ר"י – בגמרא מפרש פלוגתייהו:

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק – בגמרא (ד' יד) מפרש טעמייהו:

והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה – דמשתעי בתלמוד תורה דכתיב (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם:

ויאמר אינו נוהג אלא ביום – דמשתעי בציצית שאינה נוהגת אלא ביום דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה (שבת כז:):

גמ' ש"מ מצות צריכות כוונה – שיהא מתכוין לשם מצוה ותקשה לרבה דאמר במסכת ראש השנה (כח.) התוקע לשיר יצא:

כוון לקרות – אבל לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא לקרות בתורה בעלמא:

הא קא קרי – הא בקורא קא עסיק תנא ואתי דקתני היה קורא בתורה:

בקורא להגיה – את הספר אם יש בו טעות דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין:

ככתבה – בלשון הקדש:

מדברים הדברים – דהוה ליה למכתב והיו דברים האלה (דברים ו׳:ו׳) למדרש שיקרא הדברים כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות:

לימא קסבר ר' וכו' – מדאיצטריך ליה קרא לק"ש שתהא ככתבה סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות:

משום דכתיב שמע – דלא תדרוש שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן:

עד כאן – עד על לבבך: