רש"י על בבא מציעא לו.

שניהם באשם - אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב' שנים דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות:

נאנסה - ע"י לסטים ונשבעו שכך אע"פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו:

שוכר דבין כך ובין כך מיפטר - מתשלומין קאי בחטאת:

בין כך ובין כך - בין שנשבע באמת שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם הודה על האמת היה פטור שבועת ביטוי היא ובחטאת:

שואל דבין כך ובין כך חייב לשלם - נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי קאי בחטאת:

כגון שנגנבה - והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל ישלם לשוכר:

ואמרו מתה מחמת מלאכה - ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם לבעלים:

שמתה כדרכה - ואם הודו על האמת שוכר פטור ושואל חייב:

שנגנבה - ושניהם חייבין:

ואמרו מתה כדרכה - השוכר פוטר עצמו בשקר אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם:

חיובי מיחייב - לשלם קאי על שבועתו בחטאת:

מאי קמ"ל - רבי ירמיה משניות שלימות הן בשבועות המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות מחובה לפטור חייב:

רב אמר פטור - מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו:

חייב - אפי' באונסין:

ולא מיבעיא כו' - דפטור מן האונסין ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר:

מרייהו - פושויי"ר בלע"ז:

מאן דחזא - אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר שומר שמסר לשומר כו':

הוו מפקדי לה - דלא מצו אמרי ליה אין רצוננו שיהא בידה:

להא שמעתא - דר' יוחנן רביה:

אי הכי לבעלים בעי לשלומי - שואל שהם השאילוה לו:

דאמרי ליה - בעלים לשוכר:

לדעתך - כרצונך אם תרצה להשאילה לו ימי שכירותך אין אנו מקפידין הלכך הוא השאילה והבעלים אין יכולין לומר אין רצוננו:

מסרן לבנו כו' - או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים:

בפניהם - בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות: