רש"י על בבא מציעא קיב:

הלכות גדולות שנו כאן - כאותם שמנו חכמים בנשבעין ונוטלין במסכת שבועות (דף מד:) דשכיר ונגזל ונחבל וחנוני על פנקסו:

הני הלכה נינהו - בתמיה וכי הלכות למשה מסיני הם והלא אינם אלא תקנות חכמים כדמפרש התם:

תקנות קבועות - ראוי לעשותן קבע לעקור עליהם דבר מן התורה דמדאורייתא מי שיש עליו לשלם הוא נשבע דכתיב (שמות כב) ולקח בעליו ולא ישלם והכא שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:

ויפקע - יפסיד שכרו:

כי היכי דליגרוהו - שלא ימנעו מלשוכרו שידאגו לומר חשוד הוא זה לתבוע שכרו משקבלו:

על כרחיה אגר - כשהוא צריך לפועלין על כרחו שוכרם:

על כרחיה מיתגר - נשכר שצריך למזונות:

טרוד בפועליו - וסבר שנתן לו ולא נתן:

ליתיב ליה בעדים - ויתן לו בלא שבועה לתקנו להן לכל שוכרי פועלין שיתנו שכרם בעדים ואם יאמר פרעתיו שלא בעדים יתן בלא שבועה:

טריחא להו מילתא - לחזר בתר עדים כל היום:

וניתיב ליה מעיקרא - לתקון לבעל הבית דיהיב אגריה בצפרא מקמי עבידתייהו דאי אתי שכיר לא מהימן:

שניהם רוצים בהקפה - בעל הבית פעמים שאין לו ופועל שמא יפלו ממנו:

אי הכי - דבעל הבית טרוד ושכח:

אפי' עבר זמנו נמי - ותבעו למחר להימנוהו לפועל: