רש"י על משנה אבות ד:כא

הקנאה שיש לו לאדם על חבירו כדכתיב ורקב עצמות קנאה:

והתאוה. שמתאוה ממון הרבה שנא' אוהב כסף לא ישבע כסף. נ״א שהולך אחר תאות לבו כניאוף ושאר עבירות:

והכבוד. שהרבנות מקברת את בעליה. נ״א ויש אומרים הקנאה שראו מלאכי השרת שעשו לו לאדם הראשון שהיו צולין לו בשר ומוזגין לו יין וראו כבודו ונתקנאו בו. והתאוה שהתאוה לאכול מן הפרי. והכבוד שעשו לו המלאכים לפיכך נגרש מג״ע. וי״א הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן. והתאוה שהתאוה גיחזי לקחת ממון מנעמן. והכבוד מירבעם שאמר אם יעלו העם הזה לירושלים מפני שהי' המלך קורא משנה תורה: