רש"י על עבודה זרה לח:

מגיסה - מהפכת בכף:

דשגר עובד כוכבים - הסיק בתנור:

חתיית גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים:

דג מליח - שמלחו העובד כוכבים ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול:

חזקיה שרי - דלאו הוא בישול:

ור' יוחנן אסר - דזהו בישולו:

ביצה צלויה - שצלאה עובד כוכבים:

בר קפרא שרי - הואיל ובליע אוכל דידיה ולא נגע עובד כוכבים באוכלא:

אשקיה - אשקיוהו לרב זביד:

נגוטא דחלא - הנך דבי ריש גלותא דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו:

הקפריסין - שומר לפרי הן ממין צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן ואם בישלן עובד כוכבים מותרין:

והקפלוטות - כרתי נאכלין כמות שהן חיין:

והמטליא - לקמן מפרש:

והחמין - מים חמין דהא אין משתנין מברייתם ע"י האור:

וקליות - נמי לא נשתנו:

שיעתא ביזרא דכרפסא - זרע של כרפס:

שבלילתא - פנגריי"א והוא תלתן:

ותרו להו - שורין אותן במים:

דמקבל - שצומחין:

גרגישתא - ארזיל"א:

ומדבקין - הנך ביזרא:

מבינתא דרישייהו - שיער ראשן. וקמ"ל ברייתא דאי נמי תרו להו בחמימי שרי:

מילין - דברי כזב הן דלא מלבלבי בחדא שעתא:

במילין - על ידי דברי לחש של כשפים הן עושין:

הכוספן - פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן:

כל שאין צפור דרור כו' - שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים:

ודלמא אדמויי אדמוה - נתחוה לאברים והכניסוה ונתבשלה בו ועכשיו פלט הטעם בחמין הללו:

אלא כל שאין ראש צפור דרור כו' - ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו:

נותן טעם לפגם - פלוגתא היא בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה סז:) וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקדירה בת יומא דנותן טעם לשבח הוא ואסור:

איערובי - שמא נתערב בו יין:

סרי - מסריח:

אהיני - תמרים:

חוליי לא תיבעי לך - מתוקים ודאי שרו דאי משום בישולי עובדי כוכבים הרי נאכלין חיין:

מרירין - אינן נאכלין ובישולן ממתקן:

מציעאי - נאכלין חיין ע"י הדחק:

שתיתאה - תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבשן בתנור ויש שעושין אותו מקמח עדשים ולפי שהן מתוקין יותר מדאי נותן שם חומץ:

בחיטי או שערי - אין דרך לתת שם חומץ:

טלופחי - עדשים:

ואית דאמרי בטלופחי ומיא כ"ע לא פליגי דאסור - דמיחלף בטלופחי וחלא:

וספות - כלים להשתמש כמו שומרי הסף (אסתר ב): תרי זימני כתיב קלי בקרא והיינו תרי מיני שתיתא:

ומאי שנא ממורייס - דרובא דעלמא שדו ביה חמרא והוי בידוע:

התם חמרא לעבורי זוהמא - דדגים והוי כמאן דאזיל לאיבוד: