רש"י על עבודה זרה ל.

איחלופי - לשתות:

אלונתית - פושו"ן:

אסור - שהרי תחלתו יין:

אלונתית כברייתא - שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים אלא לקחה עשויה מיד ישראל:

מותרת - בהנאה דתו לא מנסך ליה:

עושין אנומלין - בשבת שהוא לשתות:

ואין עושין אלונתית - שהוא לרפואה להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ כדמפרש:

ומים צלולין - שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין ושופין העליונים בנחת במסננת:

מזוג - שני חלקי מים ואחד יין:

אין בו משום גילוי - שאין נחש שותה הימנו:

אבלט - עובד כוכבים היה:

משכיה - אבלט:

לידיה - שלא יגע בו ויאסרנו:

הרי אמרו וכו' - ושמעינן מהכא דאף בשתיה מותר:

מזיג ולא מזיג - שאין בו מים הרבה שותה הנחש:

דצרי ואתי - מבקע במים ובא כמו (פסחים דף מ.) (צריא דחיטי) ביקוע כמו דמצרי זיקי לקמן:

סמי עיניה דדין - הראה לו לנחש דבר שיקוץ ביין זה וישוב:

קלי מיא - מעט מים:

מסר נפשו - למות ובא ושותה לעין כל:

לא מסר נפשיה - ומיהו כי לא חזו ליה שתי:

בי עכבורי - מקום:

בכובא - בלע"ז קוב"א:

בפרונקא - כיסוי של בגד קשרו על פיהן:

פירוקא לסכנתא - לדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ ולסתור ראיות שאנו מביאין ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו אלא ודאי ל"ש הכי ול"ש הכי אסור:

קיסטא - שם מדת יין שבעיר:

אימת - אדם הישן על הנחש ולא מסר נפשיה משום מיא ואיהו הוה ניים אגבייהו:

מבי ארמלתא - ישראל שתי ואע"ג דלא בקיאי בהלכות גילוי:

סירכא - ומנהגא דגברא נקיטא ואתיא:

אמנקרותא - נקיון:

קפדי - ומכסין המים שלא תפול בהן פסולת:

טיליא חריפא - מין יין חזק ואין טעמו טוב ומתוק אלא כחומץ ומתוך חזקו אין נחש שותהו:

דמצרי זיקי - מבקע נודות מחזקו:

מר ירנקא - רע ומר:

חוליא מתוק - מחמת השמש בתוך הענבים ושוב אינו הגון:

רב חמא מתני להו - להנך ג' יינות שינוי שלהן לשבח:

חד - חריף מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו:

אפסינתין - אולישנ"א בלע"ז:

מי בארג - משקה משובח. בארג לשון פרס משובח כמו סוסיא בארג בחלק. וכולן אין נחש שותה מהן:

קרינא - חליא מתוק:

ובמקומו - במדינתו:

חמר מדינה הוא - והנחשים רגילין בו:

דאקרים - החמיץ ולא חומץ הגון: