רשב"ם על פסחים קטו.

ולבסוף אכיל - בלא ברכה משום דבעי' תרי טבולי:

מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן - וטעמא מפרש בשילהי פירקין (דף קכ.):

ומבטל לה - לטעם מצה דאורייתא:

אפילו למ"ד כו' - דכיון דכי הדדי נינהו כולהו קיום מצות נינהו ולא מבטלי אהדדי:

כורכן בבת אחת - (מצה) פסח מצה ומרור כורכן בכרך אחד כמו כורכו בגמי (עירובין דף קג:):

יאכלוהו - כל אחד בפני עצמו מדלא כתיב יאכלו (אותו) ואנא ידענא דאפסח קאי דכתיב לעיל ואכלו את הבשר

מתקיף לה רב אשי כו' - ומיהו חולקין עליו חביריו כרבי יוחנן אבל מהכא לא שמעינן:

והשתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן - דהא רבנן דברייתא מודו להלל דכריכה נמי שפיר דמי אבל ר' יוחנן קאמר דפליגי עליה דרבנן לגמרי לית להו כריכה כלל:

מברך - אמצה לחודא כו

זכר למקדש כהלל - כמו שהיה עושה הלל בזמן שבית המקדש קיים שהיו אוכלים פסחים:

כל שטיבולו במשקין - כגון ירק בכותח או בחומץ צריך נטילת ידים משום משקה שהידים שניות וכל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה: