רשב״א על ראש השנה כ

כי סליק ר' זירא שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש. כלומר, שאילו נראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יקדשו כל אותו היום. ואם תאמר פשיטא דהא כיון דנראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יראה חדש כל אותו הלילה ויום מחר, דהא אמרינן דעשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא. כבר תירץ רש"י ז"ל דנפקא מינה למאן דאמר מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, דהכא כיון דנראה מבערב ישן שוב אין מאיימין כדי לקדשו היום. ולדידיה קשיא לי דאם כן לותביה מיהא לר' יהושע בן לוי דאמר אין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. ויש לומר דהא נמי דתני בסוד העיבור לא הוו ידעי מעיקרא מאי קאמר, דהא איצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמילתא. ועדיין אינו מחוור, דהא משמע דבני ארץ ישראל מידע ידעי לה, דהא ר' זירא כיון דסליק התם גמרה מניהו ושדרה. ומסתברא דהא דאמרינן עשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא בתר רובא איתנא, כלומר דרוב הפעמים כך הוא, אבל לפעמים ממהר להראות בפחות מיכן, והיינו דר"ג דאמר לקמן בפרק אם אינן מכירין (ראש השנה כה, א) פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, וכדגרסינן התם בירושלמי (פ"ב, ה"ו) כל חדש שנולד קודם חצות אין כח בעין לראות את הישן, ותני כן נראה ישן בשחרית לא נראה חדש בין הערבים נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן בשחרית, א"ר חייא בר אבא מפני מה קבל ר"ג, שמסורת בידיו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה פעמים מהלך בארוכה. ועוד נראה לי לפרש הכא לא בשנראה ממש ישן בתחלה הלילה אלא בשנראה ישן ביום כ"ט לאחר חצות, דכיון שכן בידוע שימשך הישן עד תחלת הלילה ונמצא שלא יהא לילה ויום מן החדש, הלכך אין מקדשין אותו ביום שלושים אע"פ שהעידו שנראה בו ביום חדש קודם שקיעת החמה, כך נראה לי.