רשב״א על ראש השנה י:

לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים. פירש רבינו שלמה ז"ל, שלשים לקליטה ושלשים לתוספת דאלמא בעינן שלא יהא נקלט בתוך שלשים, דתוספת שביעית כשביעית. והקשה רבינו תם, דאם כן מאי קשיא ליה לימא נמי ברייתא דלעיל (ראש השנה ט, ב) דשלשים ושלשים קאמר, אי נמי יום אחד ושלשים, דלא חשיב בברייתא אלא שלשים דקליטה כדלא חשיב בהא ברייתא, ולעולם ההיא ברייתא או ר' אליעזר או ר' מאיר. ועוד דלקמן (ראש השנה יג, ב) גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין, מחלק בין השרישו לפני ראש השנה להשרישו לאחר ראש השנה לענין שביעית, אלמא השרשה דבתוספת שביעית משרא שריא, דלא אסרו אלא חרישה דמרבינן לה לאיסור מבחריש ובקציר, כדאיתא לעיל (ראש השנה ט, א) וכדאיתא בריש פ"ק דמועד קטן (ג, ב). ומפרש רבינו תם ז"ל דהכי קאמר רב נחמן, לדברי האומר שלשים לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים לענין ערלה, אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה. ולר' יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת מותר ליטע ג' ימים לפני ראש השנה, וטעמא כדאמרן דאין תוספת שביעית אסור מדאוריתא בנטיעה אלא בחרישה, משום דכתיב בה קרא דבחריש ובקציר. ועוד דכל חורש ערב שביעית מועיל בחרישתו אפילו בשביעית אבל נוטע כל שהשריש לפני ראש השנה די, דאם משום דהולך וגדל אף בשביעית כל האילנות מיגדל גדלי ולעולם יהא אסור ליטע.

מדאכתי יום אחד הוא דעייל וקרי ליה שנה. ואי אפשר לומר שנה שנית למבול היתה ולא חשיב לה משום דאכתי לא עייל אלא יום אחד, דהא קרא אחרינא כתיב (בראשית ח, יד) בחדש השני בשבעה ועשרים יום לחודש, ולא כתיב בחדש השני בשתים ושש מאות, אע"פ שנכנסין לה שלשים.

מכלל דתרווייהו סבירא להו בניסן נברא העולם. כתב רש"י ז"ל דלא גרסינן ליה, דדילמא כר' אליעזר סבירא להו דאמר בתשרי נברא העולם, ומאי ראשון תשרי ומפני שבו נברא העולם והוא ראשון למנין העולם קרי ליה ראשון. ובסדר עולם (פרק ד') תניא בהדיא דלר' אליעזר האי בראשון היינו תשרי. ובתוס' פירשו דהכי דייק, דאם איתא דבתשרי נברא העולם דילמא האי ראשון ניסן וכבר עבר למבול שנה וחצי ונכנסה שני מתשרי, ותו לא תידוק מינה דיום אחד בשנה חשוב שנה.