רשב״א על מנחות נא.

מנחת נסכים אינה טעונה לבונה, לקמן בפ' כל המנחות, ל"ה, וקשיא דאמאי לא קאמר הנך נפישן דדמיא למנחת נסכים בד' דברים ולמנחת נדבה בג', וי"ל דדחיית שבת וטומאה חדא חשיב להו והוו ג' וג':

שני לוגין לעשרון, פי' דבמנחת פרים ואלים כתי' בפרשת שלח והקריב על בן הבקר מנחת סלת שלשה עשרון בלול בשמן חצי ההין דהיינו ששה לוגין דהוו שני לוגין לעשרון ובאיל כתיב או לאיל תעשה מנחת סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין דהיינו ד' לוגין לב' עשרונים, ל"ה: וקשיא דמאחר דאמרי' דבשמן ריבה הרי היה לנו לדון כמנחת נסכים דכבשים ג' לוגין ולא כמנחת פרים ואילים דמאחר דבשמן משמע לשון רבוי יש לנו לקחת המרובה. י"ל דאדרבא הואיל דאמרי' דתפסת מועט תפסת יש לנו לומר שנקח הרבוי המועט והיינו כפרים ואלים שיתקיימו בו שני דברים רבוי דבשמן שהרי בשני לוגין יש רבוי יותר ממנחת נדבה שאינה כי אם לוג ונמצא דמתקיים קרא דבשמן דמרבה בה טפי ממנחת נדבה, ומתקיים תפסת מועט תפסת דבשני הרבויים אנו נתפוס הרבוי המועט, ולכך לא היה לנו הכרח לאיזה מהם נדמהו ואצטרי' לטעם נראה למי דומה דנין מנחה הבאה עשרון וכו': והדר תני נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן, והוי מצי למפרך הכי והא שמן דנדבה לאו להוסיף הוא אלא לקבוע לה שמן והאי בשמן להוסיף הוא דלקבוע לא צריך כדמפרש לקמן, ל"ה. נראה לי דה"ג אמ' אביי מאן תנא בשמן להוסיף ר' שמעון היא ובדינא מאן קא מהדר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וה"ק בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע לה שמן לא צריך דכיון דכתי' בה על מחבת כמנחת מחבת דמיא או אינו אלא לקבוע לה שמן דאי לא כתב רחמנא בשמן ה"א תהוי כמנחת חוטא, הדר אמר ולהוי נמי לקבוע לה שמן תיתי מן דינא ודן דינא ולא אתיא ליה ואצרכא קרא, כ"נ הגירס', וזהו לשון פירש"י מאן תנא בשמן להוסיף ר' שמעון קאמר לה דאי לקבוע לה שמן כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתי' על מחבת ממילא ידעינ' דצריכה שמן כמנחת מחבת (וי"א ר' ישמעאל כו') תהא כמנחת חוטא והאי דכתי' מחבת שיביאנה באותו כלי, הדר אמר ונהוי נמי לקבוע כדקאמינא אכתי נפקא לן מדינא נאמר כאן כו' ודן דינא ולא אתיא ליה משום דפרכינן כלך לדרך זו דנין יגי"ל מיגי"ל כו' ולר' ישמעאל איכא למפרך שפיר נילף ממנחת נדבה דהא לדידיה תרווייהו לקבוע ולא להוסיף ואצרכיה קרא:

ר"ש היא וילפה לטעמי' מרבה כאן שמן ולר"ש ליכא למפר' נילף ממנחת נדבה משום דהאי להוסיף ונדבה לקבוע והאי דלא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקיה ממאי דקאמר להוסיף הוא, כך לשון רש"י בפירושי'. ונראה דהכי היא הסוגיא דמאי דקאמר בבריית' ושמן להוסיף לה שמן ודסבר דבשמן ריבה לה שמן אינו אותו דמסיים הבריית' וקאמר [ואיני] יודע כמה והרי אני דן כו' במנחת כבשים, או כלך לדרך זו שנקשה לנדבה שהרי מדקאמר בריש הבריית' דשמן ריבה לה שמן א"כ סבר נמי דריבה לה שמן וליכא לדמויי למנחת נדבה אלא תנא אחרינא הוא דקאמר הכי ורישא דברייתא דריבה לה שמן הוא ר' שמעון דקאמר בסיפא דבריית' ריבה כאן שמן ודריש מקרא דבשמן דאתא לרבויי לה שמן וסתר דלקבוע לה שמן לא צריך מדקריא מחבת הרי היא לפחות כמחבת, ומאי דקאמר בלשון הבריית' ואיני יודע הריני דן, וקאמר או כלך, לומר דהרי היא כנדבה תנא אחרינא הוא והוא ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא דמיירי בסיפא דבריית' וקאמר דמהיקש דמנחת תמידין מייתינן לה שמן דאי מעל מחבת לא הוה ילפינן ליה רבוי דשמן משום דה"א דאתא לקבוע לה שמן שלא תהא כמנחת חוטא ואחר שכתב בשמן לקבוע לה שמן לא הוה ידעינן כמה שמן דאי משום דאיכא לדמויי לה כמנחת נסכים דדמיא לה בג' דברים וכמו כן נוכל לדמותה למנחת נדבה דדמיא לה בג' דברים ושלא יהא לה כי אם לוג שמן, ואין לומר דלשתוק מבשמן ונילף ממנחת תמיד דהרי במנחת תמידין ילפינן הכי משום דאי לאו בשמן לא הוה ידעינן למאי אקשה לתמידין ואצטרי' בשמן לומר דאקשה לשמן, הילכך ניחא דלא קשה מאי דהוה מקשה הא גופא קשיא אמרת בשמן להוסיף, והדר תני בשמן נאמר במנחת נדבה משום דתרי תנאי הוא כדפרישי': ועל מאי דקאמר תהוי כמנחת חוטא יש להקשות והלא טעמא דמנחת חוטא הוי כדי שלא יהא קרבנו מהודר וגבי מנחת חביתין שהיה מביא בג' לא שייך לומר שלא יהא קרבנו מהודר דאדרבא יש לו להיות מהודר, ואיך הוה מצינן לדמויי למנחת חוטא: וי"ל דמאי דתנא שלא יהא קרבנו מהודר היא ר' שמעון והאי דקאמר או אינו אלא לקבוע לה שמן הרי אוקימנא דהיא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן דפליג הכא על ר' שמעון וא"כ כמו כן נוכל לומר דפליג על ר' שמעון בטעמא שלא יהא קרבנו מהודר, אי נמי אע"ג דנימא דלא פליג עליה דטעמא דשלא יהא קרבנו מהודר יש טעם לדמויי מנחת חביתין למנחת חוטא ושלא יהא קרבנו מהודר כדי שלא יתגאה הכהן גדול אמ' שיביא מנחה שלא תהא מהודרת וכיוצא בזה אמרי' בר"ה בפ' ראוהו ב"ד דקאמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים וקאמר כדי שלא יתגאה: ופירש"י דלר' ישמעאל שייך שפיר למפרך דנדמה למנחת נדבה דהא לדידיה תרווייהו לקבוע ולא להוסיף, ור"ל תרווייהו מנחת חביתין ומנחת נדבה לקבוע ולא להוסיף דלית ליה להוסיף כר' שמעון ואצטרי' קרא דר"ל ג' לוגין ר"ל קרא דמנחת תמיד הרי היא כתמידין ולר"ש ליכא למיפרך ממנחת נדבה שהרי בשמן דמנחת נדבה הוי לקבוע והא דחביתין לא צריך דלקבוע לא צריך דמחבת קרייה להיות כמחבת אלא דלא ידענו כמה ריבה ויליף לטעמיה מדינא דרבה דיש לדמותה למנחת נסכים לג' לוגים לפי שדומה לו שבאה עשרון, ופירש"י והאי דלא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקה ממאי דקאמר להוסיף הוא, ור"ל דכיון דאמרי' דרישא דברייתא ר' שמעון היא דאמר דבשמן בא להוסיף א"כ הי"ל לר"ש לגמור דבריו ברישא ולמימר הכי בשמן להוסיף ואיני יודע כמה הריני דן ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשי' כדמסיק לה ר"ש במסקנא דבריית' אלא להכי לא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקיה למלתיה דהא קאמר להוסיף הוא ואמר ליה דלקבוע כדפרישי' והפסיק דבריו ואמר ר' ישמעאל בהפסקה כל דבריו, ולאחר שסיים את דבריו חזר ר"ש לראש דבריו ואמר ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשי', כ"נ פי' השמועה מפי' רש"י ז"ל:

הדר אמר תהא כמנחת פרים ואילים, ואע"ג דלהוסיף הוא לא הויא אלא שני לוגין לעשרון (ואמר בה קרא סלת מנחת תמיד) ואתא ר' שמעון למימ' דלא צריך קרא כיון דמוקמ' לי' להוסיף והאי דפרכת תהוי כמנחת פרים ואילים דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה עשרון, ל"ה, וכן משמעות הסוגי' (רבא) [רב הונא] בא לחל' על מה דאמ' אביי דריש' ר' שמעון ושהפסיק ר' ישמע' דבריו ואחר שגמר דברי' הפסיקן וחזר ר' שמעון לסיים דבריו כדפירשנו ואית ליה (לרבא) [לרב הונא] דדוחק הוי לתרוצי הכי לפי שלא מצינו דר' שמעון לימא ליה ואין אנו יודעים מי משניהם אמרה וגם אם שניהם אמרי לה ואפי' נאמר שר' שמעון אמר לה היכן ראינו שר' ישמעאל הפסיק את דבריו ונאמר דברים שלא ראינו ולשון שיטת הברייתא מוכחת (דהכי משמע) דמתחלת הבריית' עד ר' ישמעאל ומילתא דר' ישמעאל בכלל הכל חדא מילתא, אלא הכי נפרש דמרישא דבריית' עד סוף מאמר ר' ישמעאל כולה מלתא דר' ישמעאל היא, וזהו מה שפירש"י כולה ר' ישמעאל מרישא עד ר' ישמעאל אומר וה"ק בשמן להוסיף, ומאי דקשיא אי הדר תני נאמר במנחת נדבה, הרי לא קשיא משום דכי קאמר נאמר במנחת נדבה ה"ק הדר ביה ממאי דאמר מעיקרא דאמר בשמן להוסיף דאי לקבוע לא צריך דכתי' על מחבת וקאמר דאין להחליט שבשמן בא להוסיף שהרי נוכל לומר דבא לקבוע ומחבת שם כלי כדפרישית לעיל, ואם נאמר דלקבוע איני יודע כמה שהרי אני יכול לדון כמנחת כבשים וכן או כלך לדרך זו ונוכל לדון כמנחת נדבה, ולא הוכיח עדיין כמה תהיה אי כמנחת כבשים אי כמנחת נדבה וזהו מאי דקאמר רבא ודן דינא ולא אתיא ליה אי הוי להוסיף או לקבוע ואי לקבוע לא אתיא ליה וצריכא קרא דר"ל דבסוף דבריו הוכיח ממנחת תמיד דהרי היא כמנחת תמיד מוכחא דהוי בשמן להוסיף ג' לוגין כמנחת תמיד. הדר אמר ותהוי כמנחת פרים ואילים פי' דהדר אמר (כר') ר' ישמעאל נמי קאמר אע"פ שנראה שסיים כבר דבריו דגם ר' שמעון דאע"ג דנימא דבא להוסיף דנוכל לומר דזהו תוספת דפרים ואילים ואפיק למלתיה ת"ל מנחת תמיד הרי היא כמנחת תמידין וזהו סוף מאמר (רבא) [רב הונא] דבגמרא, ופי' רש"י ואתא ר' שמעון למימר (דתמיד אלא דחזו ליה מדנין מנחה) דדנין מנחה הבא בעשרון, ונוכל לומר דקרא דמנחת תמיד דקאמר ר' ישמעאל דמוכח מיניה דהוסיף ג' לוגין ממנחת תמיד לית ליה משום דנוכל לומר דקרא דמנחת תמיד לומר שצריכה להקריב בקר וערב בכל יום אלא דמוכחא ליה מדינא דהוי ג' לוגין משום דדנין מנחה הבאה עשרון, או נוכל לומר דקאמר דלא צריך קרא דמנחת תמיד דמדינא נפיק כדפירש"י, והרי יש להקשות למה לו להוסיף במלתיה דר' ישמעאל דהדר אמר הרי היא כפרים ואילים אלא שנאמר שסיים דבריו ר' ישמעאל כמו שמסודרין בברייתא ולא עוד, ור' שמעון הוא דקאמר פרים ואילים, ונראה לומר דהטעם כך משום דאם נאמר דלא דבר ר' ישמעאל בדמיון דפרים ואילים ושנאמר דלהוסיף למה לו לר' שמעון לחלק עליו בקרא דמנחת תמיד הרי הוכחה טובה ופשוטה אלא שנאמר דמפני דאמר ר' ישמעאל דגם כי להוסיף הוא נוכל לדמותה לפרים ואילים והוצרך לקרא דמנחת תמיד לאפוקי לה מכלם בין מספק דלא הוה ידעינן אי הוי להוסיף או לקבוע ואי לקבוע (אם) הוי כמנח' נדבה (או כמנחת כבשים) ואם להוסיף אי הוי כמנחת כבשים או כפרים ואילי' אתא ר' שמעון למימר דמשום דאה"נ דקרא דתמיד מוכח שפיר אלא מאי דמצרכת ליה לאפוקי דלא נדמה לפרים ואילים גם כשנאמר דלהוסיף בזה לא צריך קרא דתמיד דכיון דנחליט להוסיף מיניה מדינא חזינא ליה דהוא כמנחת כבשים ולא כפרים ואילים משום דדנין מנחה הבאה עשרון וכ"נ דעת רש"י ז"ל: