רשב״א על מגילה ד.

ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה וכו'. יש מפרשים דכיון שהן חייבות אף הן מוציאות את האנשים ידי חובתן, דכל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. והכי נמי משמע בשמעתא קמייתא דערכין (ג, א), דאמרינן התם הכל חייבין לקרות את המגילה הכל לאתויי מאי לאתויי נשים, ומשמע שהנשים כשאר הכשרין לקרות את המגילה שכשרין אף להוציא את הרבים. וכן פירש רש"י ז"ל שם (ד"ה לאתויי). אבל בהלכות גדולות פסקו שהן חייבות במשמע מגילה אבל לא במקרא ואינן מוציאות את הרבים בקריאתן. והביאו ראיה מדתניא בתוספתא דמכלתין (פ"ב ה"ד עיי"ש) הכל חייבין בקריאת המגילה וכו' נשים ועבדים וקטנים פטורין ממקרא מגילה, ונראה שפירש הרב ז"ל פטורין מן המקרא אבל חייבין במשמע. והביא ראיה עוד מדגרסינן בירושלמי דמכלתין (פ"ב ה"ה) ר' יהושע בן לוי מכנש בנוי ובני ביתיה וקרי לה קדמיהון, ור' יונה אבוה דר' אבין הוה מתכוין לקרות לפני הנשים בביתו שהכל היו בספק, וגרסינן תו בירושלמי (שם) בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף אותם היו בספק ולפי הירושלמי והתוספתא הא דתנן (לקמן מגילה יט, ב) הכל כשרין לקרות את המגילה ואמרינן עלה בגמרא לאתויי נשים הכי קאמר שאף הנשים כשרות לקרות אותה לפני נשים כמותן, אבל לא להוציא אנשים. אלא דקשיא לי הא דתנינן בתוספתא (שם עיי"ש) טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין, דאלמא מדקתני טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין וקתני נשים ועבדים וקטנים פטורין פטורין לגמרי קאמר, ומשמע דמשבשתא היא. ומתוך הירושלמי שכתבנו משמע דהא דאמרינן שאף הן היו באותו הנס פירושו שאף הן היו בספק, ולא כמו שפירש רש"י ז"ל שעל ידיהן היה עיקר הנס. וכן נמי מוכח לשון שאף, שאילו כפירושו היה לו לומר שהן היו באותו הנס.

מאי איריא פורים אפילו יום טוב נמי. פירשו בתוספות מאי איריא פורים שאין דורשין קודם לכן שלשים יום אלא אפילו יום טוב שדורשין קודם לו שלשים יום אפילו הכי דורשין בו ביומו וכדתניא. ונראה מתוך דבריהם, דהא דתניא אחריתי (לקמן כט, ב) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום היינו לדרוש בהלכותיו מאותו זמן, וההיא קא מצרכא לדרוש בהלכותיו קודם לו שלשים יום והא דהכא קא מצרכא לחזור ולדרוש בהן פעם שנית בזמנו ממש, וסימן לדבר מזרזין לדבר קודם מעשה ובשעת מעשה. ואני שמעתי דההיא דשלשים יום לשאול ולא לדרוש, ונפקא מינה לאותה ששנינו (אבות פ"ה מ"י) תלמיד חכם שואל בענין ומשיב כהלכה, לומר שאינו שואל לעולם אלא בענין הראוי באותו זמן, וכיון שהוא סמוך שלשים יום לפסח הרי נכנס בתוך זמנו של פסח וכל השואל בהן בענין הפסח שואל הוא בענין, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני על ידי שאלת האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם (במדבר פרק ט). ופירוש מחוור הוא. וכן נראה לי מן התוספתא, דתניא התם בריש פרק שלישי דמכלתין (ה"ב עי"ש) שואלין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג בבית הוועד שואלין הלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר אין פחות משתי שבתות עד כאן, אלמא ההיא דשלשים יום לשאילת בית הוועד היא שנויה. ולפי פירוש זה הכא הכי קאמר, מאי איריא פורים, דקא סלקא דעתך דהא דרבי יהושע בן לוי משום דכיון דאין קורין בו ביום את המגילה וליכא פרסומי ניסא בו ביום משום הכי צריך לדרוש בו ביום בהלכותיו כדי לפרסם ניסו בפה ביומו, ומאי איריא פורים אפילו יום טוב שאנו מתעסקין בו ונוהגין בו קדש אפילו כן שואלין ודורשין בו ביומו. כך נראה לי.

חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. פירש רבינו תם ז"ל שעיקר קרייתה ביום דהכי משמע לישנא דקרא ועיקר פרסומי ניסא ביממא הוא, והלכך אף על פי שבירך עליה זמן בקריאת הלילה חוזר ומברך זמן על קריאת יום. ותדע לך דעיקר קריאה ביום, מדתנן לקמן (מגילה כ, ב) כל היום כשר לקריאת המגילה דכתיב (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים (גמרא לקמן שם). וקתני נמי (לקמן שם עמוד א עיי"ש) אין קורין את המגילה ולא מוהלין ולא מזין ולא טובלין אלא ביום ומפרש עלה בגמרא (שם) מנא לן דכתיב והימים האלה נזכרים בימים אין בלילות לא לימא תהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני ביום אמוהלין, ומיהו מדקתני לקריאת מגילה בהדייהו ולא קתני לה בהדי הנך דמצותן בלילה שמע מינה דעיקר מצותה ביום היא. ועוד שהרי כפרים שהן מקדימין ליום הכניסה משמע שלא היו קורין אותה אלא ביום שביום הכניסה ממש היו נכנסין ולא מבערב. אלא שבזו יש לי לומר שבמקומם היו קורין מבערב כל אחד בפני עצמו אלא שהתירו להן להקדים ולקרותה ביום הכניסה כדי שיקראוה ברבים לפרסומי ניסא, שאם לא כן קריאת לילה אף על פי שאתה עושה אותה טפלה מכל מקום צריכה היא מדרבי יהושע בן לוי והיאך אפשר שלא היו קורין אותה בני הכפרים וכן בני עיירות גדולות וכרכין שאין להם עשרה בטלנין, אלא נראה כמו שפרשתי. אלא שאני תמה בעיקר הענין, דהא כתיב נזכרים ונעשים והקיש זכירה לעשיה (לעיל מגילה ב, ב) ועשיה אינה אלא ביום וכדאמרינן (לקמן מגילה ז, ב) סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו דהא ימי משתה ושמחה כתיב (אסתר ט, כב). ויש לומר דמכל מקום הכתוב ריבה לה זכירה מדכתיב (תהלים כב, ג) ולילה ולא דומיה לי.