רשב״א על קידושין יב.

חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' אישות הי"ט) דדוקא בדבר המתקיים, אבל אוכלים המתפסדין שאי אפשר להגיעם למדי לא חיישינן להו כלל, דאין מקום לאלו שיהו שוין פרוטה. ולדבריו הא דאקשינן עלי דשמואל ממתניתין דקתני בפרוטה ובשוה פרוטה הוי מי לשנויי בשקדשה בדבר המתפסד, אלא דמלתא דקושטא נקט דאפילו בדבר המתקיים קדושי ספק הן ולא ודאי, ומדברי רבותינו בעלי התוס' נראה דאפילו בדבר שאינו מתקיים הוי ספק מקודשת, שהם ז"ל פירשו דהא דשמואל מדרבנן היא כדי שלא יבא הדבר להקל במדי. ומדבריהם גם כן נלמוד אפילו ידוע ששוה פרוטה במדי אינה מקודשת ודאית, דאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו ולא אמרו כאן אלא משום הרואה גזירה שמא שיבא הדבר לידי טעות במדי, וגם כן ראיתי לרמב"ן נר"ו, ודברי הרמב"ם נראין לי עיקר, דאם כן לא הוה לן למימר כאן בקדושי ודאי ספק, שאין אלו קדושי ספק, דודאי אינם קדושין אלא דגזרה דרבנן היא והוה ליה למימר הכא מדרבנן, אי נמי כאן בקדושין מדאורייתא כאן בקדושין מדרבנן.