רשב״א על ברכות נא.

א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ד' דברים בלבד, הדחה ושטיפה חי ומלא. ונראה שאלו דוקא מעכבין ולא האחרים ור' יוחנן לעיכובא קאמר, אבל מ"מ לכתחלה ולמצות מן המובחר בעינן כולהו, כדחזינן להו לרב יהודה ולרב חסדא דמעטרי ליה חד בתלמידי וחד בנטלי. ואבעיא לן נמי שמאל מהו שתסייע לימין וא"ר אשי הואיל וראשונים לא אפשיט אנן נעביד לחומרא. ואף מדברי הראב"ד ז"ל נראה כן.

חי ומלא. וא"ת והא אמרינן לעיל א"ר יוסי ב"ר חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. על כן פירש רש"י ז"ל שנותנו חי בכוס ואחר כך מוזגו בתוך הכוס, ואי נמי שמוציאו מן החבית לשמו. ובתוס' פירשו חי על הכוס ממש כלומר שיתן בכוס שלם, ושלם קרוי חי וכדאמרינן במכות (טז, ב) ריסק ט' נמלים ואחד חי כלומר ואחד שלם. והנכון שבכולם מה שכתב ר"ת ז"ל דלא חי ממש קאמר אלא מזוג ולא מזוג קרי חי, וכדאמרינן בסנהדרין (ע, א) ולאפוקי שלא ימזגנו לגמרי. והא דאמרינן בשבת בפ' המוציא (עו, ב) כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דאלמא משמע דמזגינן ליה לגמרי, יש לומר דחי דהיינו מזוג ולא מזוג עד ברכת הארץ, משם ואילך מזיג ליה לגמרי כדאמרינן בסמוך לפי גרסת קצת ספרים חי אמר רב ששת עד ברכת הארץ. ויש ספרים נמי דגרסי רב ששת מוסיף בברכת הארץ, כלומר מוסיף מים בברכת הארץ. וכתב הראב"ד ז"ל חי עד ברכת הארץ, ולא ידענא מאי מעליותא היא, וכל העשרה דברים למעליותא נינהו. ואפשר שהוא מעין שובע, והמזיגה שהיא באה אחר כך היא תוספות על הברכה והכשירה לשתיה. והאידנא נהוג עלמא דלא למיחש לחי עד ברכת הארץ, לפי שאין שותין אותו חי כל עיקר. ולפי מנהגם אמרו כן בגמרין.