רשב״א על בבא מציעא ט.

לא למעוטי איפכא אי הכי היינו ר' יהודה. הוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה מסיפא דברייתא גופה, דקתני בהדיא דאיפכא קני, אלא ד[מ]רישא עדיפא ליה לאקשויי לה. ובמאי דפריק איכא חד צד [ד]קני, סלקא פרוקא לכלהו קושיי.

אחד רכוב חמור ואחד תפוס מוסרה שמע מינה רכוב קני. פירש רש"י ז"ל: שמע מינה רכוב קני, ומדרכוב לחודיה קני שמע מינה רכוב במקום מנהיג נמי קני, דכיון דבזה שלא במקום זה קני בבת אחת נמי קני. ואינו מחוור, דהא כי הוה סבירא ליה לרב יהודה לעיל דרכוב לחודיה קני, איסתפקא ליה רכוב במקום מנהיג אי קנה אי לא, ומנהיג לחוד לכולי עלמא קני, ואפילו הכי מספקא ליה אי קני במקום רכוב, אלא לרב יהודה דאמר רכוב לחודיה לא קני (כיוצא) קא מקשה.

הא דאקשינן ונקני נמי רכוב במוסרה. לאו חצי מוסרה קאמר, אלא בי פגיה בלחוד קאמר כמסקנא דשמעתא, דאין חצי מוסרה קא קשיא ליה, והא קא אזיל ומקשה אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחברו קנה חברו וכו' הא אדעתא דנפשיה קא מגבה איהו לא קני לאחריני מקני, אל[מ]א האי מקשה פשיטא ליה דרכוב לא מצי למקני אלא בי פגיה, דהוה ליה כגופה דבהמה משום דתכשיט דידה הוא. ואהדר ליה דאפילו כולה נמי קני לה חוץ ממה שתפוס ביד חברו. ואמר ליה הא לא מיבעיא לי אלא בי פגיה קא קשיא לי, ופריק רב אשי דאין הכי נמי דזה קנה חמור ובי פגיה וזה קנה מה שבידו, והשאר לא זה קנה ולא זה קנה, וכל המחזיק בו זכה בו. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל.

טלית שהיתה מונחת חציה על גבי קרקע וכו' הכי נמי דקמא קני. ואנן תנן סתמא יחלוקו.

מנהיג בעיר קנה. פירש רש"י ז"ל: וכל שכן בשדה, ואף הראב"ד ז"ל כן פירש, ומסתברא דדוקא בעיר קאמר וכולה ברייתא מילי פסיקתא קתני, וכי היכי דרכוב בשדה דוקא הוא דקני כדאיתא בגמרא, מנהיג נמי דוקא בעיר, לפי שדרכן של בני אדם להנהיג בעיר, שאין הבהמה מנתקת עצמה לברוח מפני האנשים אשר שם, אבל בשדה כשהיא במקום רחב היא בורחת אילך ואילך, והילכך אין דרך להנהיג בשדה.