רשב״א על בבא מציעא עז:

לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזי. פירש רבינו חננאל דשתי הברייתות בנותן ערבון, והלכך בדעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו כברייתא קמייתא, ואי לא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל כר' יוחנן (לעיל בבא מציעא מח, ב) דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה, אבל פורע מקצת דמים סתם בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה כלום, ובדלא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים, דארעא קניא ליה מעכשיו וזוזי הוו ליה הלואה גביה. והזקיקו לרב לומר כן, מדאמר רבא עייל ונפיק אזוזי לא קנה, אלמא לא קנה כלום, ומשמע ליה לרב, דהא דרבא מילתא פסיקתא היא ואפילו נתן מקצת דמים. וזה מן התימה, דאי בנותן ערבון, היכי סתים תנא לישניה ותני ונתן לו מהם מאתים זוז. ועוד מדקתני קנה באלף ונתן לו מהם, בודאי תחלת פרעון משמע ולא ערבון. ועוד אי בתורת ערבון, היאך אחד מהם יכול לחזור בו, ואיך אחד מהם יכול לומר תן לי מעותי או הילך מעותיך, והלא אמר לו ערבוני יקון, וכבר גמרו זה לקנות וזה להקנות כנגד ערבונו, ועל כרחנו קנה זה כנגד מעותיו ומשמנין ביניהם. ועוד קשיא דהא על כרחין ברייתא בתרייתא לא בתורת ערבון היא, דהא בהדיא קתני אמר (ר"ג) [רשב"ג] במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר ואפילו לאחר כמה שנים, אלמא הא (דר"ג) [דרשב"ג] בתחלת פרעון ולא בערבון, ומאן דמקשה להו אהדדי ודאי ברייתא קמייתא נמי משמע ליה פרעון ולא בערבון, ואפילו תמצי לומר דמאן דמתרץ הוא דחדית ליה ומוקי לה בערבון, היכי מסתם לישניה והיכי משמע מגו פרוקיה דמהפך מפרעון לערבון, דאטו האי דינא דעייל ונפיק אזוזי בערבון איתיה בפרעון ליתיה, אדרבה רבא אפרעון אמרה, ועל כן הוה ליה למימר מי סברת בפרעון לא בערבון. ועוד דאי להאי דרבא מדמה לה, אע"ג דהאי ערבון והאי פרעון, א"כ אף בערבון נאמר לא קנה כלום לפי מה שהרב סבור דבתחלת פרעון לא קנה כלל. אלא נראה כמו שפירשו שאר הגאונים, דאדרבה שתי הברייתות בתחלת פרעון ולא בתורת ערבון, דאלו בערבון כלומר דאמר לו ערבוני יקון, קנה כנגד מעותיו ולא יותר, שכך אמרו דיו שיקנה כנגד ערבונו ואם חזרו בהם (בשטר) [בשאר] משמנין ביניהם, כמו ששנינו (ב"ב קז, ב) חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ולוקח נוטל כחוש, אבל הכא בפורע סתם מקצת דמים הוא, ולפיכך בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו מיהא קנה, ודאמר רבא עייל ונפיק אזוזי כשלא נתן לו מעות כלל הוא, אלא במוכר לו שדה באלף זוז וירד זה לתוך שדה והחזיק בה בפני מוכר או שמשך מטלטלים, ודאמר רבא לא קנה, היינו כנגד מה שלא נתן דמים, וכללא קאמר, שאם לא נתן דמים כלל לא קנה כלום, ואם לא נתן כנגד המקצת לא קנה אותו מקצת, אבל כנגד מעותיו קנה. וא"ת מכל מקום כיון שהוא קונה כנגד מעותיו מיהא אפילו בדעייל ונפיק אזוזי, למה יד לוקח על העליונה ואמר לו תן לי מעותי, והרי קנה כנגדן והרי זה כערבוני יקון. לא היא, דכשאמר ערבוני יקון כבר גלו בדעתם שהמקח קיים ביניהם כנגד הערבון, אבל בפורע סתם, אם חזר בו מוכר יכול לוקח לומר לא היה בדעתי לקחת חצי שדה, וכן כשחזר בו לוקח יכול המוכר לומר איני רוצה למכור חצי שדה, או שלא אמצא מי שיקנה חציו, או שאיני רוצה לאפושי שטרי ודאמרינן בפ"ק דקידושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם, ואמרינן עלה לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ההיא בדלא עייל ונפיק אזוזי, ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עליה מעות קאמר, ואפילו לא נתן אלא מקצת דמים, ואף על פי שבשדה אחת קנה כולה, הכא דשדות מוחלקות עד שיתן דמי כלן או מקצת דמים על כל אחת ואחת. ותדע דבלא עייל ונפיק אזוזי היא, מדקאמר אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא חדושו הוא בשלא קנה כולם אף על פי שהן שדות מוחלקות, ואלו בדעייל ונפיק אזוזי, מאי שנא עשר שדות אפילו באחת נמי, ואדרבה עיקר צריכותא הוא כשקונה כלום כל שהוא נכנס ויוצא על המעות, וכן דעת הראב"ד. ואני תמה. כיון דאפילו בתחלת פרעון כל דלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל, כי עייל ונפיק אזוזי היאך לוקח יכול לחזור בו, דהא חזרה זו לא נתנה אלא בסיבת מוכר, ואלו רצה מוכר לומר ביאתי ויציאתי אינה לדוחק מעות, אלא שאיני מאמינך במעותי או שאני מוכרה מפני רעתה או כיוצא בו, הדין עמו, ואם כן אם בא לוקח לחזור בו ומוכר אינו רוצה, היאך סבתו של מוכר שנתנה ללב מבטלת אצל לוקח. ושמא נאמר בשגילה המוכר דעתו ואמר בכניסתו ויציאתו לא מכרתי אלא מדוחק מעות, וזה מבטל המקח אצל שניהם, ואינו מחוור. וי"ל שאין הלוקח יכול לחזור בו שלא מדעת המוכר, אלא שהמוכר נותן לו רשות לחזור בו מחמת שהוא מסבב חזרתו שאומר לו לך ושוב לך ושוב ואינו פורע, אבל אם היה המוכר נכנס ויוצא קודם שחזר בו, וזה אומר עכשיו אפרע, והוא חוזר בו ואומר כיון שלא פרעתני הריני חוזר בי, זו היא חזרתו של מוכר, וכן נראה לי מדברי הראב"ד ז"ל וכן כתוב בנמוקי יוסף [ע"כ בש"מ וז"ל הנ"י:] וכן נ"ל מדברי הרשב"א ז"ל שכתב אם הלוקח חוזר בו שאינו רוצה לפרעו ואומר לו לך ושוב אין בידי כדי שיחזור בו מפני דוחקו שהוא צריך למעותיו ע"כ. (שיטמ"ק). עוד כתב הראב"ד, דהא דאמרינן דבדעייל ונפיק אזוזי יכול לומר תן לי קרקע כנגד מעותי והילך קרקע כנגד מעותיך, הני מילי קרקע, אי נמי מטלטלים הראוים ליחלק כגון תבואה או יין ושמן, אבל דבר מסויים כגון (חפץ) (עיי' בהשמטות בסוף המסכתא).

ופירוש עייל ונפיק אזוזי. פירש הראב"ד, אפילו קבע לו זמן. וכתב לפי פירוש זה, לא עייל ונפיק אזוזי לא משכחת לה אלא באומר לו לכשיהיו לך מעות תפרעני לאט לך, וזה דבר של תימה, שאם כן רוב הקניות אפשר להתבטל, ואם יתחרט מוכר ורוצה לחזור בו, יעשה עצמו לאחר זמן בדחוק למעות ואפילו לאחר כמה. אלא נראה שהוא דוחק מיד, ותקנת (ר"ג) [רשב"ג] הוא הדין במאריך לו זמן וממתין, אלא דאורחא דמילתא נקט דרוב הממתינים כותבין שטר. כדי להתחייב לו בשטר לשעבוד נכסים ושיגבה מן הלקוחות.

מ הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מלמדים אותם שלא יחזרו בהם. יש שלמד ממנה, דבלאו הכי, לעולם אין אומרים בשום קנייה שלא יוכל לחזור בו בדעייל ונפיק אזוזי, ואפילו קנו ממנו או שהחזיקו בקרקע ואמר לו לך חזק וקנה. ואין לי מכאן ראיה, דרבן שמעון בן גמליאל להרחיב קניות בא ולא לקצר.