רשב״א על בבא בתרא נג.

שתי שדות ומצר אחד ביניהן וכו'. איכא למידק, והא אמר שמואל בפרק קמא דקדושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, וקא מפרש התם משום דסדנא דארעא חד הוא, ואם כן אף הכא נימא הכין. והרא"ם ז"ל תירץ, דהתם דעת אחרת מקנה, הא בהנך דמתניתין דהאחין שחלקו והנותן מתנה לחבירו כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ור"ש ז"ל כתב דהתם שאני דקא יהיב דמי, וכדאמרינן התם והוא דיהיב דמי כולן. ושמא אף לדבריו הוא הדין באחין שחלקו ובנותן מתנה, כל שנתרצו בכך מה לי נתן דמים מה לי לא נתן דמים, דאף בההיא דקדושין נמי ודאי הכין משמע, דאילו אמר לו לך חזק וקני אפילו בלא נתינת דמים קנה, דמה לי דמים מה לי חזקה, שאין הדמים מעכבין אלא מפני שאין דעת הבעלים במכר עד שיקבל דמים. ובפרק השוכר את האומנין כתבתי (זה) יותר מזה בסייעתא דשמיא.