רש"ש על זבחים ט.

גמרא ואימא שחטיה לשם תמורה כו' א"נ למיקם עליה בלי"מ ולי"ג. נ"ל למחוק מן א"נ עד ולי"ג:

רש"י ד"ה ה"נ. ומיעוטא דמן לבן ב' שנים ולנקבות אתא. כצ"ל:

תד"ה למאי נ"מ. תימה כו'. עצ"ק. ול"נ עוד ליישב דהכא קאי למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף:

תד"ה א"נ. המ"ל נמי דל"ב סמיכה כו'. תימה מדוע חלקו דבריהם דלעיל בד"ה דלא ה"ל למיכלל גם זו. ומרש"ק נראה שמוחק תיבת ומעשר מדבריהם. אבל מפורש במנחות (צב) במשנה ובברייתא דגם מעשר אינו טעון סמיכה. ואולי משום דלכאורה סמיכה אינה אלא מחיים וא"כ אפי' אם הוא כשלמים לא שייך ביה שוב סמיכה להכי סמכו דבריהם דהכא אחר דבור למאי נ"מ. ולכאורה המ"ל נמי נ"מ בבכור ומעשר שאינן אלא במתנה אחת. ועי' במנחות שם בסוף הדף ובתד"ה שכן:

תד"ה ושלמים. האי שלמי פסח הוי ל"ע שנתו ולא זמנו או עברה זמנו ולא שנתו. מה שנדפס בגליון גי' רש"ק נראה שהוא שבוש עי' לקמן: