רש"ש על זבחים טז:

תד"ה אתיא. תימה כו' שלא הותר מכללו. לחומר התמיה נ"ל דמה שת"ח מעיד מיושב זה נקרא הותר מכללו:

תד"ה ומה טומאה. תימה אי אנינות לילה דאורייתא כו'. תימה לי דאפי' למ"ד דלילה מדרבנן היינו היכא שמת ביום אבל אם מת בלילה נ"פ דלכ"ע הלילה והיום שלאחריה מה"ת. וא"כ תקשה לכ"ע דאונן שמת לו מת בלילה אינו אוכל. וי"ל דבכה"ג אף בטומאה אינו נאכל אם נטמאו הצבור בלילה כדאיתא בפסחים (ס"ד עח):

בא"ד תאמר באנינות שלא הותר. ק"ל מנ"ל דאם היו רוב ציבור אוננים ח"ו שלא תותר להם אכילה מק"ו מטומאה. וי"ל משום דאפי' לכה"ג לא הותרה אכילה באנינות וא"כ ליכא ק"ו על אכילה דנימא דיו: