רש"ש על זבחים טו.

גמרא נהי נמי דיחזור הכשר כו'. נ"ל לפרש דהא ודאי אף אם תאמר דהולכה שלא ברגל לש"ה מ"מ אם הוליך הכהן ברגל אף אם מקצת הולכתו היתה בהושטת ידו לא מיפסלא. דאל"כ איך אפשר להשמר שלא יושיט ידו קצת בעת הולכתו. וכ"מ ממתניתין דפסחים שהובאה לעיל נתנה לחבירו כו' אף לפי שנויא דניידי פורתא. ולא פסול אלא אם כהן אחד לא הוליך כלל ברגל רק בהושטת יד לבד. ולפ"ז אף למאי דמשני לעיל אימא יחזור הכשר (ואי גרסינן שם כשר בלא ה' כמו שהעתיק שם רש"י א"ש טפי ודו"ק) מ"מ לא נפשוט מזה דהולכה שלא ברגל שמה הולכה דא"ל דר"ל דאותו הכהן עצמו דוקא חוזר ומקבל. וזה כשר אף אם תאמר דלא הוי הולכה כמש"כ. אך מ"מ נפשוט מזה דאפשר לתקוני דהא כבר עשה קודם הולכה שלא ברגל לבד והניח מידו ואיפסלא לה ואפ"ה מהני מאי דבא אח"כ לעשות ג"כ הולכה ברגל. והפוך ביה כי הוא נכון לע"ד:

שם הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן. ואסיקו עלה בחוכא. ונ"ל לשכך קצת החוכא (כה"ג תמצא במפרשים לרוב) והוא דלר"ש דאמר אפשר שלא בהולכה שוחט בצד המזבח. ואפי' בזה ע"כ הולכה שלא ברגל תהיה שמה הולכה (עי' רש"י דף כו ד"ה אא"ב וז"ל ולריו"ח כו' ליכא למפרך כו' אבל השוחט בצד המזבח כו') ע"כ ס"ל דאין זה הולכה. ורבנן סברי דגם הולכה כזו שמה הולכה וא"כ א"א לבטלה:

שם לדברי המכשיר פסול כו' רבא אמר כו'. כה"ג בעירובין (ח ב) חולין (עה):

רש"י ד"ה הא איתעבידא וד"ה אא"ב. צ"ל הד"א: