רש"ש על יומא פ:

גמרא ומ"ש שתיה דכל חד כו'. כצ"ל:

גמ' שם אר"ל ציר שע"ג ירק מצטרף לככותבת כו'. עי' בגליון בשם מ"א. ושגה בזה דע"כ ל"פ רבנן על ר' יהושע דמצטרפין אלא החמור לקל והכא קמ"ל דמצטרף לככותבת והיינו לחמור דכותבת היא פחותה מביצה כדמסקינן לעיל. ומלא לוגמיו הוא פחות מעט מרביעית כמש"כ הפר"ח שהיא ביצה ומחצה. ומכש"כ באדם גדול דבמלא לוגמיו דידיה משערינן:

גמ' שם מ"ד משקה הוא קמ"ל כל לאכשורי אוכלא אוכלא הוא. מכאן נ"ל סתירה להט"ז באו"ח סי' קנ"ח סק"ז לענין מרקחת וכן המ"א שם חולק עליו בזה. והא לא תיקשי מאי איריא משום אכשורי אוכלא תיפוק ליה דמשקה הבא לאוכל אוכל הוא. שבת (קמד ב). דהתם נמי אינו אלא בבא לתקן את האוכל או בנבלע בו (שו"ע שם סי' תק"ה) והכא קאמר שעל גבי ירק [לפי מה שחילק הת"י אין כאן סתירה להט"ז] :

רש"י ד"ה ולא תטמאו בהם. דכתיב אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין כו'. פשוט דכוונתו לתחלת הברייתא דבר"ה (טז ב) וע"ש וסרה תמיהת הגה"ש:

תד"ה ושיערו. דרב יוסף ורבה כר"מ כו'. כצ"ל: