רש"ש על יומא סו:

גמרא שאלה אשה חכמה כו'. עי' סוטה (כא ב) תד"ה בן עזאי:

גמ' שם זבח וקטר בסייף. עפרש"י. ועי' רש"א בח"א וש"מ שנדחקו. ונעלם מהם מ"ר ויקרא פ"א אר"א אע"פ שנתנה תורה לישראל בסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באוה"מ כו':

גמ' שם גיפף ונישק במיתה שמח בלבבו בהדרוקן כו' עדים בלא התראה במיתה לא עדים ולא התראה בהדרוקן. במ"ר נשא ספ"ט הגי' בשניהם בהפך והיא יותר נכונה למבין:

רש"י ד"ה אלא על פלוני. שמא על אבשלום כו'. לכאורה תימה מדוע לא פי' דעל אותו פלוני עצמו ששאלוהו השיב כמו בתשובת הכבשה והרועה דבסמוך. ואיתאמר לי בשם ס' ש"י שהביא גירסא דעל שאלת הכבשה השיב מרועה ועל הרועה השיב מכבשה וא"ש פרש"י:

תד"ה אמר רפרם. אמרי' כו'. עי' ש"א תשו' ע' שישב דכאן שפיר דייק רפרם עפ"י שיטת הרי"ף. ול"נ דכאן דמוקי ר"ש בחולה לא שייך לדחויי שאני יוה"כ דהכשירו בכך הואיל שאינו הוה תדיר רק שקרה מקרה שהוא חולה:

תד"ה א"ל. שעה"ח של יוה"כ הבבליים אוכלין כו'. כצ"ל:

בסה"ד ור' יוסי קיבל בההוא דהתם. כצ"ל: