רש"ש על יומא סב.

גמרא ר"פ משמיה דרבא אמר ראשון משלח ור"ש כו' אחרון משלח. הב"א כתב ליישב קושיית הש"י דאמאי ל"ק הש"ס דפליגא אליבא דרבא באם בע"ח נדחין או לא. משום דאשכחן לרבא בזבחים (עג ב) דס"ל דבע"ח נדחים ע"ש. ותמוה דא"כ יקשה לר"פ דאמר משמו ראשון משלח. אלא ע"כ צריך לחלק דש"ה דאין בידו כלל. וע"ד שחילק ר"א שם (לד ב) ועי' תוס' שם (בדף יב):

במשנה שוין כו' ובקומה. עמש"כ בס"ד בסנהדרין (פא ב):

משנה שם ובדמים. נראה דר"ל בשווי דמי מחירם והיינו שיהיו שוין בשומנן. וז"ל הירושלמי שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים אין השעירים כמצותן שוין בשבח הדמים ואין שוין בדמים השעירים כמצותן. וע"ש בק"ע. וכ"מ מהא דכללן כולן בואע"פ שאינן שוים ודלא כתוי"ט שכ' שדמים הוי דבר שחוץ לגופן כמו לקיחתן כאחד. גם מש"כ דלר"י נמי כו' דמראה וקומה מחד קרא נפקי כו' תמוה דבגמרא אמרינן חד למראה וחד לקומה. ועי' ת"י גירסאות שונות בזה. ומש"כ הת"י דלקיחתן כאחד נפ"ל מדכתיב יקח שני שעירי משמע דבשעת לקיחתן יהיו שנים כעין דרשה זו הוא לעיל (מא) ולקחה כו' אחד לעולה וא' לחטאת דיליף מיניה דבשעת לקיחה מתפרשות ע"ש. אבל קשה א"כ ליבעי נמי שם לקיחתן כא':

משנה שם יקח זוג לשני. עי' ת"י פה וגם בד"ה משהגריל. ולכאורה סתירה לדבריהם ממה שהבאתי לעיל (סא) מגמרא דמנחות (סד) ע"ש. ומה שהביא מלקמן (סה ב) לכאורה אין ראיה דהתם י"ל דה"ק דלא ה"ל לגזור פר אטו שעיר כיון דשעיר גופיה אינו אלא למצוה ע"ש בתד"ה ומשום. ועמש"כ שם ראיה לפי' הת"י. ולעד"נ כיון דבא תחת המת ה"ל כאילו היה נקנה אז וכה"ג אר"ש ורבא בר"ה ולקמן (סג ב) בתירוצא דרבינא. ולפי מש"כ שם בק"א דט"א בס"ד אין ראיה משם:

משנה שם נשפך הדם. לשון הרע"ב ובכל העבודות כו' בין בחוץ חוקה כתיב כו'. תמוה שסתם דבריו כדברי ר"נ לעיל (ס) ללא צורך. והוא עצמו בס"פ דלעיל סתם כר"י. וגם הכא בדר"י קיימינן. ואולי קורא בכאן להיכל חוץ ודוחק:

רש"י ד"ה במראה. או שחופין. כצ"ל בשי"ן מלשון שחופות בחולין (קלה) ודלא כהגהת הב"ח: