רש"ש על יומא נח.

גמרא כיון דמחלחל לא חייץ. יל"פ דמחלחל היינו שיש חללים בין סיב לסיב ודרך החללים נוגע הדם בכלי ולכן כולו כשר כיון שהוא מחובר יחד. כמו כשמקבל כדרכו אינו נוגע בכלי רק מה שבתחתית וסביבי הדפנות ואפ"ה כולו כשר. ופשיט ליה מספוג דקס"ד דה"ט דשאר המים כשר מפני שהספוג אינו ממלא את כל שולי הכלי ומקצת מים נוגע בכלי ולכן כשר אף המים שכנגד הספוג מלמעלה ודחי ליה שאני מיא דקלישי כפרש"י:

תד"ה ריו"נ. ור' יאשיה דריש ליה לדרשה אחרת כדדרשי' ליה בפ"ק דשבועות. תימה וכי כעורה זו דדרש ריו"נ הכא אחת ולא שתים מדם הפר כו'. ועי' ת"י דכולהו הנך דרשות שמעינן להו מאחת. (ונראה דיש בו ט"ס שמהפך הדרשות דשבועות נגד פרש"י ותוס' שם) וכתב עוד דזה שאמר ריו"נ ולא שתים מדם הפר יכוין להא דדרשינן לקמן (סא) אליבא דר"א ור"ש ומשמע דכ"ז מאחת בשנה קמא דקרא דריש כפרש"י כאן. ותימה דהא דלקמן איתא שם להדיא דמאחת בשנה תניינא דקרא קדריש ועי' מש"כ בשבועות שם בתוס':

בא"ד מ"ש דשבע על טהרו מערבין לכ"ע. זה פסיקא להו מש"ס דזבחים (מב ב) ע"ש. והת"י שכתבו צ"ע מנ"ל דמערבין לטהרו ש"מ לא קאי על הריב"א שהזכיר לעיל אלא דר"ל מנ"ל מקרא: