רש"ש על יומא נ.

גמרא פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וכן שעירי כו'. כצ"ל ומה שבינתיים מיותר וכן ליתא לקמן ובשבועות:

גמ' שם ר' אלעזר ור"ש אומרים ירעו כו'. כצ"ל אלעזר בל"י וכמו שהגיה הגרי"פ לקמן בסמוך:

רש"י ד"ה שאין חטאת השותפין מתה. דכתיב ואם המר ימיר ל"י כו'. הב"א כתב כאן דלר"ש דיליף דאין שותפין עושין תמורה מדאקשה רחמנא למע"ב א"כ אחים היורשים קודם חלוקה עבדי תמורה. וא"כ מ"ל מיתה בתמורת חטאת היורשים. ושגגה היא. א) כיון דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא מאי ירושה שייך בה וכה"ג כתב הנו"ב בחלק או"ח סי' ט"ו לענין חמץ ע"ש. ב) דחטאות המתות ל"ע תמורה כדאיתא בריש פ"ד דתמורה ורפ"ג דמעילה:

רש"י ד"ה דלא מייתי. לאו איקרו קהל אלא אותן שנטלו נחלה. לפי מאי דמסיק רבא ספ"ק דהוריות דשבט לוי איקרי קהל אף שלא נטל נחלה ע"כ הא דכהנים לא איקרו קהל הוא משום דמיעוט השבט הם:

תד"ה פר. ההג"ה שבגליון בסה"ד היא מהרש"א מת"י. וקשה טובא דהא מבואר להדיא בהוריות דלמ"ד דכל שבט ושבט מביא שעיר ה"ה דמביא כאו"א פר לעולה. ועי' בדבריהם לקמן (סה) בד"ה וכן ובמה שכתבו שמה יתיישב תמיהתם דכאן. ואולי יש להגיה בדבריהם דהכא ע"ד דבריהם דשם. ובהוריות (ג ב) כתבו ישוב אחר ע"ש: