רש"ש על יומא מח.

גמרא אפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעתיה דמנא. עי' בתוספות ובפרש"י דמנחות. וק"ל לפירושם לישנא דודבקיה דהא גם בלא דיבוק יונח יפה. ולע"ד נל"פ דהפכו על צדו ושולי הכלי עומדת בנצב ולכן צריך לדבק שלא יפול על דופנו. א"נ שהפכו ממש פיו למטה ודיבק הקומץ בשולי הכלי בפנים שלא יפול. ולמאי שפירשתי יתורץ ג"כ פי' הר"ח בהא דזבחים:

גמ' שם בעי ר"פ מלא חפניו שאמרו מחוקות או גדושות. ק"ל מדוע לא פריך הש"ס הכא ג"כ היינו הך לפרש"י. (ור"ל לאפוקי לשיטת התוס' שכ' הרש"א לקמן בפרש"י) וא"ל דהש"ס סמיך כאן על הא דלעיל דה"נ לא קרינן בהבירוצין ולקח. א"כ יקשה היינו הך דבעי ר"פ גופיה בבין הבינים. וזה י"ל בדוחק. אבל קשה לפי מאי דפשיט מהברייתא דלא מחוקות א"כ ש"מ דלא ילפינן מלא מלא. וי"ל דאיכא למימר נמי לאידך גיסא מדתני ולא גדושות ש"מ דילפינן ולהכי לא כתביה בגופיה למימרא דמ"מ טפופות בעינן ע"ד דאמר אביי בפסחים (כה) וכן כתבתי בס"ד בשבועות (לג):

תד"ה מי. ונ"ל לפרש דפשיטא ליה כו' ובהקטרתה כו'. ר"ל דהקטיר קצתה ע"מ להקטיר המותר למחר ול"א דזה נקרא חצי מתיר ע"ש בסוגיא ספ"ב. והרש"א ל"ד בזה במחכ"ת:

בסה"ד ופשיט כו' בכל עבודה. כצ"ל בבי"ת:

תוס' ד"ה מדפסיל (בע"ב). כדתנן בפ' א"ל אכל אוכלין טמאין כו' ונכנס למקדש חייב אף על גב כו'. אבל רש"י פירש שם דנכנס למקדש חייב לא קאי על אכל אוכלין טמאין אלא על שתה רביעית יין דתני התם וע"ש בת"י (יג ב):

בא"ד מדקתני ברישא גבי אפר חטאת טמא ובסיפא קתני טבו"י. הט"א בחגיגה (כג ב) הניח דבריהם בתימה דהא טבו"י כשר בפרה. ול"נ ליישב דהתוס' דהכא אזלי לשיטתייהו בזבחים (יז ב) בד"ה שרפה דטבו"י דאורייתא פסול לפרה מדרבנן ע"ש:

בסה"ד ואי לא קאי אקטורת כו' לא מיפסל בלינה כדפרישית הכא בקס"ד כ"ש דקשה טפי אמאי לא מיפסל בלינה אף לאחר שקדשו בכלי ולמאי דדייקינן כו' מההוא דהוסיף כו'. כצ"ל. ועי' רש"א והגהת הב"ח: