רש"ש על יומא מה.

גמרא רא"א חמשה הן וכל חד וחד אית ביה כו'. ר"ל דאינן אלא חמשה המתוארים ובכ"א מהן יש שני מינין פשוט וטוב:

גמ' שם ר' מאיר אומר בכ"י ארבע כו'. מהגרי"פ משמע דמוחק מלת מאיר ע"פ התוספתא. ול"נ אדרבה להגיה שם ר' מאיר שהוא בר פלוגתא דר"י ור"י. ועוד דגם במשנה הגי' ר' מאיר וכן לקמן (מו) אומר היה ר"מ כו':

גמ' שם וא' לאברים ופדרים של"נ מבערב. הרע"ב הוסיף של תמיד של בה"ע. מש"כ של תמיד הוא משום דבשבת ויוה"כ ודאי אינה אלא לצורך התמיד וכ"כ רש"י לקמן (מו) ד"ה תנינא ובגמרא שם אר"ה תמיד תחלתו דוחה כו'. אך מש"כ של בה"ע וכ"כ רש"י שם (בע"ב) ד"ה שבת. הוא ל"ד:

גמ' שם ור' יהודה אי מהתם. פרש"י מוהאש על המזבח כו'. ומהתוי"ט נראה שפי' אי מהתם היינו מקרא דונתנו בני אהרן כו' ול"ד במחכ"ת:

רש"י ד"ה של קיום האש. שאם כו'. ל"י מדוע לא פי' כפשטיה דגזה"כ הוא שיהיה אש תמיד על המזבח והיה לזה מערכה בפ"ע. ומערכה גדולה אם לא היה צורך בה להקטיר מניחין אותה עד שיכלו האש והעצים ותכבה מאליה. ואם נצרך להקטיר ורואים שהאש הולך וכלה מוסיפין עליה עצים כדלעיל בר"פ: