רש"ש על יומא מא:

גמרא ש"ה דכתיב זאת כו' הא רבי רחמנא תורת. רש"י הראם לזאת תהיה תורת כו' הכתוב בריש הפרשה. ולע"ד יותר נכון דכוונת הש"ס לזאת תורת כו' אשר לא תשיג ידו הכתוב בסה"פ. אח"כ מצאתי כן להדיא בתו"כ:

תד"ה והאי. דבכ"ד דאמרינן לנדבה היינו לשופרות כו'. כצ"ל:

בא"ד אבל אי מתרמי כו' מקיצין בה אבל קשה כו' פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע (דף כד) האשה כו'. כצ"ל:

גמרא איבעיא להו כו' או אהעמדה קאי. והא דתנן לקמן (נג ב) הביאו לו את השעיר דמוכח דלא הוה קאי התם. הא לא אמר כאן רק כנגד בית שחיטתו ולא במקום שחיטתו ממש:

גמ' שם כאן בקולחת כאן בנכפפת. חילוק כזה בב"ק (סא) לענין אחר:

גמ' שם כדי שיהיו כולן באגודה אחת. עי' ת"י ועי' תוס' סוכה (יג) ד"ה מצות דגם רבנן מודו דמאזוב לאזוב נאמרה גז"ש והכא איכא אזוב: