רש"ש על יומא לד:

גמרא ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו. מבואר דהא דאמרי' מגילה (כח) אם נאמר כבש למה נאמר אחד כו' הכוונה על לכבש האחד וכ"כ הת"י כאן. ודברי רש"י שם ותוס' בזבחים (יא ב) בהג"ה ד"ה אחד (ואחריהם נמשכו הביאור בפ' תצוה ורוו"ה במחזור בפי' להפטרת יום א' דר"ה) צ"ע:

גמ' שם ורבי ממבחר נדריכם נפקא. כצ"ל:

במשנה הנדויין. הרע"ב פי' מארץ הודו. וכ"פ התוי"ט ותוספת הנו"ן לא פי'. בארמית נמצא הוספת הנו"ן באמצע התיבה כמו בכישור ת' בכונשרא (משלי לא) ומנדע (דניאל ה) תחת ומדע בעברית. ובד"ה (א ה) פלנאסר תחת פלאסר במלכים (ב טו) אתרונגא בקדושין (ע) וכן הרבה:

משנה שם אלו מש"צ. עתוי"ט. ובתו"כ פרשת אחרי מפורש להדיא בפסוק כתונת בד קדש ילבש "שיהיו משל קודש כו' בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש" והובא גם בת"י (לה ב) בד"ה ובלבד. ובר"פ תצוה פרש"י בגדי קדש מתרומה המקודשת לשמי כו' ושם כתיב לאהרן ולבניו:

תד"ה הנ"מ. הילכך צירוף דהכא הוי בלא מתכוין דרבנן. כצ"ל בבי"ת: