רש"ש על יומא לב.

גמרא אלא לרבנן תשעה הוו א"ל רבנן כו'. קשה דקארי ליה מאי ק"ל הא בהדיא תנן לקמן (ע) בפשיטה בתרא קידוש. ונ"ל דט"ס שם הקידוש דכן בד"י היה כתוב ג"כ אח"ז וירד וטבל כו' וזה ודאי טעות המעתיקים וכבר מחקוהו בדה"ח. ואומר אני שגם הקידוש ימחק כמוהו:

גמ' שם תניא אר"י מנין כו' ת"ל כו' ורחץ את בשרו כו'. כצ"ל:

גמ' שם ואומר בגדי קדש הם וחמש עבודות כו'. כצ"ל ושבינתיים ליתא בתו"כ ולקמן (ע"ב) וכ"נ מפרש"י כאן ולקמן דל"ג להו:

רש"י ד"ה שכל הפרשה. וה"ל לכתוב בתחלה ויצא כו' ואח"כ ובא כו' ואח"כ ופשט כו' ועשה המוספין כו'. לדבריו לבד דל"נ עה"ס אלא דנחסרו עוד תיבות שהן ענין שלם היינו ועשה המוספין כו' ואף את"ל שכוונת רש"י באמרו ועשה המוספין כו' לא שיכתבו בפירוש אלא שיהיו בכח המאמר דולבש את בגדיו. מ"מ יותר ה"ל לפרש דה"ל לכתוב האי ובא אהרן כו' אחר ופשט את בגדי הבד כו' עד יקטיר המזבחה:

רש"י ד"ה מה מקום שא"ט טבילה. מה"ת אלא מד"ס כו'. ולעד"נ דאף לב"ז לעיל דיליף לה מק"ו והוה מה"ת א"ש הכא הק"ו כיון דאינה מפורשת בקרא להדיא וכהאי ק"ו איתא בברכות (כא) ע"ש בפרש"י ד"ה שא"ט לפניו. ובב"מ (פח ב) ובפרש"י:

תד"ה מה לבישה. חוזר ומלמד בהיקש בקדשים. כצ"ל: