רש"ש על יומא כה:

גמרא מחתה איצטריכא ליה כו' ומעתרא. משמע להדיא דמחתה ג"כ מעשרת וכ"ה בירושלמי אר"ח וכן למחתה (פי' היו ג"כ חדשים) אר"י מתניתא אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. (נ"ל דהראיה הוא מדקאמר שעל ימינו דוקא ועי' לשון התוס' והם היו כולם חדשים אבל משאר כהנים לא) נמצאתה אומר ב' כהנים היו מתברכין בכל פעם כ"ה הגירסא בירושלמי שלפנינו וכן העתיק המלחמות ודלא כמו שהעתיק התוי"ט מתברכין בכל יום וכן בקה"ע וגי' זו הטעתו להתו"ח וכתב מש"כ ע"ש. וכן הת"י כתבו לקמן (כו ב) בד"ה דלא כראב"י בסופו דהירושלמי סובר דמחתה ג"כ מעשרת ע"ש:

תד"ה ת"ש. א"נ נ"ל דלר"י כו'. כצ"ל. ולענין עיקר פי' הסוגיא הנך רואה שנתלבטו מאד. ולעד"נ דר"י אתא לאפוקי מדראב"י לקמן (כו סע"א) דא"ל ע"כ שהיה פייס בפ"ע למחתה ובאסיפה חדשה לזה אומר דלא אלא היתה שוה לפייס דעבודת התמיד דמי שזכה בשחיטה אומר לזה שעמו זכה בזריקה וכן כולם. כמו כן בקטורת אומר כו'. והא"ד דייק מדלא הל"ל אלא לא היה פייס למחתה ומה לו לסיים אלא כו' ע"כ ר"ל בזה דלא תטעה לומר דמ"מ ה"ל פייס בפ"ע באסיפה דקטורת כשאר עבודת התמיד קמ"ל דאף פייס כזה לא ה"ל אלא כו'. ועמש"כ בתמיד פ"ה מ"ה בס"ד בישוב דעת הרמב"ם ותעלה בזה ג"כ סוגיא דהכא אל נכון:

גמרא ת"ר כיצד דרך הילוכו כו'. הן ת"ק דמתני' דלא כחד מהני תנאי ואורחיה דהש"ס בכמו זה להקשות מני מתניתין לא כפלוני ולא כפלוני. ונ"ל מכאן ראיה למש"כ הרא"ש בפ"ק דסוכה (סט"ו) דדרך הש"ס שלא להקשות אלא מה דמצי לשנויי ועמש"כ בפסחים (קב ב):

רש"י ד"ה דרך ניתוחו. ובסדר הולכתן פליגי כו'. ותנא דידן אזיל בתר איברא דבישרא כדלקמן. מזה היה נראה לכאורה למילף לענין היקף הבימה בחג בלולבין שיקיפו בסדר עילוי הלולבין ואין משגיחין על חשיבות האנשים. ואולי יש לדחות דהכא הוא משום דכסדר הולכתן כן היה סדר הנחתן על הכבש וכן היה סדר הקטרתן כדמוכח בסוגיין. ומפני הנחתן והקטרתן הוא דאזיל בתר העילוי ועוד יש לחלק בענין אחר ואכמ"ל: