רש"ש על יומא כא.

גמרא א"ה לחה"פ נמי ניסי דגואי הוא. ק"ל דהא אחר סילוקו הוציאוהו לעזרה לחלקו ולאכלו. ואולי לא היה חם רק בהלקחו מעל השולחן ובעוד שהיה מונח על השולחן שבאולם עד שיוקטרו הבזיכין כדאיתא במנחות (צט ב) במשנה היה מצטנן וביום הלקחו פי' בעת הלקחו. ותדע דלת"ק דר"י דאמר אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו ש"ז כו' ע"כ פירוש בעת הלקחו כפשטיה דקרא [ועמש"כ בכתובות (קיא ב)] :

רש"י ד"ה משתחוים רוחים. עד שיש ביניהן ד' אמות כו'. אבל בב"ר פ"ה איתא ד' אמות לכ"א ואמה מכל צד כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו ש"ח. ועמש"כ שם במ"ת אות ו':

רש"י ד"ה בקלנבו. שם מקום. לכאורה נראה דכוונתו דבקלנבו שמה והב' איננו לשמוש דא"כ הל"ל מקלנבו. אך בסנהדרין (סג ב) מוכח דשמה קלנבו בלא בי"ת: