רש"ש על יומא יט:

גמרא מתני ליה ר"ח ב"ר לחייא כו'. כה"ג בשבת (סו):

גמ' שם ודברת בם בם ולא בתפלה. עי' פרש"י ותוס'. ועוד נל"פ שיהא עיקר עסקך בתורה ולא בתפלה וכדאמר רבא לר"ה דהוה מאריך בצלותיה מניחין חיי עולם כו' (שבת י) וע"ש בעובדא דר"ז ור' ירמיה ושם (יא) חברים שהיו עוסקין בתורה כו' ואין מפסיקין לתפלה. ובשלהי ר"ה דר"י הוה מצלי מתלתין יומין כו':

גמ' שם ודברת בם עשה אותם קבע כו'. עי' בתר"י בברכות פ"ב בגמרא דמשנת האומנין דר"ל שיהיה כל דבריך בזה כו' מכאן שהשח שיחת חולין עובר בעשה. וק"ל דא"כ היינו ת"ק וכדדייק רבא. ולע"ד נל"פ דאתי לאפוקי דלא ירמוז כו' דלעיל וכפי' הרי"ף שם דטעמא משום דקא משוי לה עראי ולכן קבע הש"ס הכא הך ברייתא לפרש בה טעמא דלא ירמוז הנזכר לעיל ונכון בעז"ה:

גמ' שם ארי"צ על חדת. נראה דמפרש אחת דמתני' דר"ל מיוחדת כדפירש רש"י על אחד העם (בראשית כו):

רש"י ד"ה מבחוץ. כי אם בענן. הס"ד:

[רש"י ד"ה אם ה' לא יבנה בית. כלומר הזהר כו'. בירושלמי בפרקין ה"ד משמע דעל כוונה אחרת אמרוהו ע"ש] :

רש"י ד"ה מיקירי ירושלים. מחשובי ירושלים. הס"ד:

תד"ה מי (בסופו). נהי כו' אף כו' נינהו עיקרם כו'. כצ"ל בלא וא"ו: