רש"ש על יומא י:

גמרא [דלמא אתי לאפרושי מן החיוב עה"פ. עי' ת"י קושיא עצומה ותירוצם מגומגם. ולענ"ד לתרץ ע"פ התוס' דמנחות (ס"ז ב) ד"ה כדי שכ' אבל היכא שהכניסה במוץ שלה ומירחה בבית שוב אינו יכול לבוא לידי חיוב עוד. דמשמע דאפי' הוציאה אח"כ וחזר והכניסה לבית שוב לא מהני ראיית פני הבית וכ"מ יותר בתשו' ש"א סי' צ"ז. ולכן אם יכניסנה במוץ לסוכה יטעה לומר דאף אם יחזיר ויכניסה אחר המירוח לבית פטורה מדאורייתא ויפריש ממנה על אותה שהכניס במוץ לבית ממש שהיא באמת פטורה מה"ת וה"ל מה"ח עה"פ. ואיפכא תהוי מה"פ עה"ח] :

גמ' שם ולשכה טעמא לחוד כו' ורי"ס דירה בע"כ לש"ד. ק"ל מדוע ל"ק טעמא דר"י משום דקודש הם וכדמעטינן לקמן (יא ב) הר הבית והלשכות כו' מטעם זה. ולמסקנא לקמן (יב) פוטר ר"י אף בהכ"נ של כפרים מן המזוזה לפי מאי דמדמי הש"ס מזוזה לנגעים וא"כ כש"כ הלשכות השייכים לכל ישראל. ואולי י"ל דזה דומה לבהכ"נ שיש בו דירה לחהכ"נ דחייב לכ"ע ועמש"כ לקמן. ועי' בת"י אבל דבריהם מגומגמין:

תד"ה רבנן (הב'). למיפרך מלישנא דברייתא. לכאורה נראה להגיה דמתני' וכן לקמן:

בא"ד א"כ לעיל נמי בלשכת פרהדרין. כצ"ל:

בא"ד (בדף הסמוך) וכן לענין מעשר כו' בשאר ימה"ש ולא תיקשי כו'. כצ"ל: