רש"ש על יבמות צז:

רש"י ד"ה וחזר הזקן. וקאמרה הך בת על אביה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה והוליד. אנא ואמך אחי מן אב ואם אחד. כ"נ דצ"ל:

במשנה הגיורת שנתגיירו בניה עמה כו'. פי' וא"כ הוו אחים מן האם ג"כ. ולר"ש בגמרא דס"ל דאשמעינן דאינהו אסירי א"כ דוקא בכה"ג דמן האב ולא מן האם לכ"ע שרי. ולראב"י היא לרבותא דאפ"ה שרי (עמש"כ לקמן בסמוך) והתוי"ט נדחק בזה:

גמרא אלא א"א שרי מאי אפילו דאע"ג דתרוייהו לידתן בקדושה כו' אפ"ה שרי א"ד הנ"מ כו' אע"ג דתרוייהו כו' אפ"ה שרו. מפשטא דלישנא משמע דאפי' לדידהו שריא להך מ"ד. ואפי' לאידך דאסור י"ל דאינו אלא מדרבנן. וא"כ ע"כ צריך לחלק דהא דאיתא לקמן בברייתא שני אחין תאומים כו' היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה כו' אבל חייבין משום אשת אח דהיינו דוקא בתאומים וכדעת הש"ך ביו"ד סי' רס"ט סק"ו ודלא כהב"י והב"ח ושארי אחרונים. אמנם בטלה דעת הש"ך וכש"כ דעתי השפלה נגד דעת רש"י שפי' דהיינו לעלמא אבל לדידהו אסור וחייבין כרת. ועי' בנו"ב מ"ק חלק אה"ע ססי' כ"ג שהביא מרש"י דלקמן (צח א) ד"ה אחותו מן האם דלא כדעת הש"ך. ונעלם מכ"ת פרש"י שלפנינו שלא הביאו:

רש"י ד"ה א"א בשלמא. הכי אשמעינן כו'. כצ"ל ביו"ד:

רש"י ד"ה אלא א"א. אע"ג דכשתי אמהות דמי שרו לעלמא. כצ"ל בל"ו: