רש"ש על יבמות צו.

במשנה ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. מזה ראיה למש"כ לעיל (יח ב) בכוונת דברי התוס' דשם דאל"כ יפטרו צרותיהן משום אחות אשה. ואפי' אם היו לו עוד נשים יפטרו משום צרת אחות אשה. ולרבותא זו לא קאמר סתם ואין פוטרות (כדתני ברישא ופוטרות) ולא מבעי' קאמר ל"מ דחליצתן א"פ דהוה כחולץ לנכרית אלא אפי' ביאתן דסד"א דליפטרו משום אח"א קמ"ל:

שם ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה כו'. נראה דר"ל דאף דבשעה שנשאה היתה הראשונה עדיין קיימת אלא דלאחר שמתה באמת קיימה ובא עליה אמרינן דודאי בא עליה לשם קדושין מחדש. דיודע היה שקדושין הראשונים לא היה כלום וכדאיתא בפ' המדיר (עג ב) והכא אפי' רשב"י דהתם מודה ועי' לקמן (קי) ובתד"ה קסבר ורש"י לא פירש כן:

תד"ה רמ"א. דבפ' מ"ח כו' אמר שמואל כו'. נדפס עה"ג דצ"ל רב וכ"א שם. וטעות גדול הוא דמוכרח דלפני התוס' היה הגי' שם שמואל וכן העתיקו בגיטין (כה) וכ"כ הרש"א לקמן (קה ב):