רש"ש על יבמות צב.

גמרא חייבת בקרבן על כל בו"ב ד"ר אלעזר. בתוספתא הגי' אליעזר ביו"ד והוא הנכון עי' כריתות (טו א, טז א) רש"י ד"ה נדה. וכ"מ להדיא לעיל (לד) ע"ש:

במשנה א"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך כו'. לקמן (צג ב) והמציינים שמטוהו:

שם ואח"כ א"ל קיים היה ומת כו' והאחרון אינו ממזר. ופי' הנ"י כלומר שלא רצה היבם לגרשה כו'. נ"פ דט"ס הוא וצ"ל שלא רצה השני כו'. והתוי"ט העתיקו בשבוש כאשר הוא לפנינו ושנהו עוד בסה"ד ול"ד. ומשום דהגמרא מפרש דהאחרון היינו דלאחר שמועה לכן פי' שלא רצה לגרשה. ובחנם תפס עליו התוי"ט ע"ש. ומש"כ הנ"י דמדרבנן הוה ממזר כתב ע"ז התוי"ט והרי מצאנו חבר להטור כו' והב"י לא הביא לו ראיה תמיהני על שני שרי התורה (הב"י והתוי"ט) שנעלמו מכ"ת שכן כתבו גם התוס' בד"ה אבל (בע"ב) והרא"ש בסי' ג':