רש"ש על יבמות ה:

גמרא ממילה כו' שכן ישנה לפני הדיבור. בס' אוי"ק פ' לך הקשה מהא דאיתא לקמן (עא ב) דל"נ פריעה לא"א וא"כ נילף מינה ונ"ל ליישב ע"פ הא דאיתא במנחות (עב) דאף דהקטר ח"ו כשרין כל הלילה עכ"ז דוחין אה"ש מפני שכבר דחתו שחיטה וה"נ דכוותה ועי' בסוגיא דציצין בשבת (קלג ב) גם בלא"ה לק"מ דכיון דמל ולא פרע כאילו לא מל (שם קלז ב) במשנה לכן הוה הכשר מילה וכן לפמש"כ התוס' בד"ה ומכולהו לק"מ דמילה קרי לה בזבחים (צא א) תדירה לגבי פסח:

שם ומכולהו נמי שכן ישנן לפה"ד. ועי' בתוס' וק"ל מצוה דאכילת מצה בליל א' ש"פ נילף מינייהו שתדחה ל"ת שיש בו כרת ואלמה תנן בפ' כ"ש שא"י בטבל כו' ועי' בש"א תשו' צ"ו:

תד"ה עד. כמו שפי' ריב"ן שוע כו'. בנדה הביאו פי' זה בשם רש"י:

תד"ה ומכולהו. ולעד"נ דאיכא למידחי דעכ"פ מין קרבן נאמר לפה"ד לכ"ע:

תד"ה טעמא. דמה לכבוד או"א שכן הכשר מצוה. עי' מהרש"א אבל קשה דא"כ לא נילף מיניה דבעלמא דחי אלא עשה דלפה"ד אפי' בהכשר מצוה דל"מ למילף זה מפסח ומו"ת וי"ל:

בא"ד (בדף ו) דא"כ ה"ל למיפרך כו' דדחי כדפריך לעיל. כצ"ל: