רש"ש על יבמות נז.

גמרא רבא אמר הואיל ומאכיל בעבדיו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה הא נמי. דשויה חללה. בקדושין (עז ב) אמרינן דאין חללה אלא מאיסור כהונה והכא דפוסלה הוא מקרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר כדלקמן בפרק אלמנה ועמש"כ בר"פ הערל:

תד"ה אביי. ור' אלעזר ור"ש היא שאוכלת לר' אלעזר ור"ש. כצ"ל בל"י:

תד"ה ואי לאו. וחללה אינה אוכלת בתרומה כדמוכח בפ"ב דקדושין. שם (עו ב) איתא הויא לה חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה ופרש"י דנתחללה מקדושתה וא"כ י"ל דלא גרעה מזרה דאוכלת בתרומה משום בעלה כהן וא"ת דהרי גרעה מזרה שאסורה לכהן הא גם להתוס' ניחא להו אם היו פסולייהו מקרא דמזרע ישראל ואולם ממתניתין דהכא דל"פ ר"א ור"ש מן הנשואין דלא יאכלו משום דשויה חללה כדפרש"י אף דלדידהו משתמרת לביאה פסולה ל"פ מוכח ע"כ דחללה אינה אוכלת בתרומה אפי' משום בעלה כהן וכן בר"פ הערל דתנן גבי פ"ד וכ"ש דנשיהם לא יאכלו אע"ג דאתיא כר"א ור"ש לר"א שם (בדף עה):