רש"ש על יבמות לג.

רש"י ד"ה מיגו (בסופו). והכי ל"ל כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שחתך. ונטמא בחתיכתו כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא. קרינן ביה וזר לא יאכל כי קדש הם. כצ"ל:

תד"ה בר קפרא. דסבר ב"ק דדוקא באיסור ב"א דהכא כגון אחות אשה (ר"ל הוא דב"א חמיר וס"ל לר' יוסי דחייל אפי' איסור אחות אשה בהדי אשת אח אע"ג דהוא קיל מאשת אח כמש"כ בדבור הקודם ולאפוקי מר"ש נקטי אחות אשה) וטומאה כו' דלא חיילי כצ"ל (ר"ל דס"ל לב"ק דלא חיילי אפי' לר' יוסי) היינו משום כו'. כנ"ל נכון בכוונת דבריהם והמהרש"א לא הבינם כן והניחם בצ"ע ושרי ליה מאריה: