רש"ש על יבמות כב:

גמרא מילתא דאתיא מק"ו טרח וכ"ל קרא. לכאורה קשה דהא קי"ל דהיכא דאיכא למידרש דרשינן ואין לומר דדוקא היכא דאיכא למידרש לגופי' אבל הכא אינו אלא לאגמורי בעלמא דאין מזהירין מ"ה דהא איתא בחולין (קיח) דשומר דנבלה דלגופיה לא איצטריך דמק"ו מיד אתי אמרי' תנהו ענין ליד דנבלה כו' ע"ש ולרב חביבא שם מסקנא הכי הויא וגם הכא הוה לגופיה הואיל דנאמר דבעלמא א"מ מן הדין א"כ איצטריך לגופיה:

רש"י ד"ה בעושה מעשה עמך. והאי אביו לאו עושה מעשה עמך הוא שהרי בא עה"ע כו'. לכאורה מ"ל כשבא עליה בשוגג ואולי כיון דאף הוא צריך כפרה לכן מיקרי ג"כ א"ע מעשה עמך אם ל"ע תשובה והביא כפרתו:

תד"ה בן. סתם זרע לא הוי כו'. כנ"ל דצ"ל ולמחוק הד' ובזה לא נצטרך שוב להגהת רש"ל הארוכה:

בא"ד ובן לא משמע אלא בן לבדו. ק"ל מהא דאיתא במכילתא פ' בא והיה כי יאמרו אליכם בניכם בשורה טובה כו' שהן עתידין לראות בנים וב"ב ע"ש בהמפרש ז"י: