רש"ש על יבמות יב.

גמרא וקתני עלה א"ר יוסי כו'. כצ"ל:

תד"ה צרתה. תימה כו'. ולי י"ל משום דכיון דאין עליה איסור אחר זולת איסור אשת אח מאב שנפלה לו עתה ממנו ליבום הס"ד דאין סברא לאסור צרתה כדאר"י לקמן זו היא צרת אשת אח כו' שלא מצינו בכהת"כ ועמש"כ בסמוך ולקמן (יג ב) בתד"ה דלא:

תד"ה מאי לאו. וא"ת כו' וי"ל כו'. לכאורה מזה ראיה לדעת הרי"ף לקמן בפ' ב"ש בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה דצרתה מתייבמת דהך ודאי דמיא להא אבל י"ל אדרבה לאידך גיסא מדלא משני דזו היא בא למעוטה ש"מ דגם היא צרתה אסורה: