רש"ש על יבמות קיז.

רש"י במשנה ד"ה יבמתה. וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה כו'. הן מפני שנאה לחודא לא ה"ל למיפסלינהו דקי"ל כרבנן בפ"ג דסנהדרין דמכשרי שונא להעיד אלא דאינהו הוויין כנוגעים בדבר וכדמסיק:

תד"ה חוץ. לפי שיריאה כו' או יבמה כו'. ולע"ד אפשר לומר דלזה אינה חוששת דהיא תהיה עיקרת הבית שנשאת מקודם רק חוששת שמא ימות בעלה וייבמה בעלה של זו שאז תהא יבמתה העקרית. וכעין זה אמרינן לעיל (ל) ומה התם דאחות אשה הויא צרה לנכרית כו' ע"ש. ובזה תפול קושיית הוא"ת שבסה"ד. ואולי יכוונו בזה שלא תקשי מהא דלעיל (קיא ב) במשנה הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין כו'. ופי' הרע"ב דלא אסקא דעתה שימות בעלה כו'. לכן פירשו דהכא החששא בב' הצדדים משא"כ התם אינה אלא מצד אחד: