רש"ש על יבמות קג.

גמרא קב הקטע מני ר"מ כו' באנפילי' ש"ב אתאן לרבנן כו'. ק"ל מדוע לא פריך כן אמתניתין דבאנפילי' תנן חליצתה פסולה ובסנדל של עץ תני כשרה. ועוד ק"ל לאבוה דשמואל דמשני לקמן (ע"ב) דהא דתני במתניתין בש"ע דכשרה במחופה עור ישאר קושיית רבא הכא דליפלוג באנפליא גופה. וכן קשה על הרמב"ם והרע"ב דמפרשי במחופה עור כאבוה דשמואל ולא חיישי לקושיית רבא. ה"ל לאוקמה כר"מ וכתירוצא דרבא. ועל הרע"ב יותר קשה דפי' בד"ה באנפילאות דמידי דמגין בעינן והוא דעת ר"מ (דלרבנן עור דוקא) וכרבא וא"כ לדידי' בשל עץ אפילו אינו מחופה עור נמי. שוב ראיתי במהרש"א לקמן שהרגיש במקצת דברינו אלה ואין דבריו מחוורין ע"ש:

שם אמר אביי מדסיפא רבנן כו'. כעין זה עירובין (טז ב) ב"ק (מ ב) זבחים (קג ב):

תד"ה בין. ועמדה ונשאת. הגרי"פ ציין לב"ב ולחנם הרחיק אה"מ כי כן איתא גם לקמן (קט ב):