רש"ש על תמורה ט:

גמרא וניתק לעולה מהו שימיר בו. פרש"י סתמי' לשם עולת נדבת ציבור קאי. תמוה דלקמן בס"פ אמרינן דלמ"ד דלנדבת ציבור אזלי פשיטא דאינו עושה תמורה. ובעיא דר"א הוא אליבא דר' אלעזר דס"ל דלנדבת יחיד אזלי ועושה תמורה ע"ש:

שם משום דבההיא קדושה הא איתמר בה ח"ז. הצ"ק הגיה הא אימר. ולפמש"כ הרמב"ם בפי' ריש תרומות בשם תרומה ע"ש ובמש"כ שם בס"ד. א"ש לנכון גי' זו שלפנינו:

שם אמר אביי כו' אי גוף אחר באותה קדושה כו'. כצ"ל בריש וכן לקמן ה' פעמים וברש"י פעם א':

שם והוסיף עליו חומש וחיללו על חבירו. כצ"ל או דצ"ל על אחר:

שם (בסה"ע) מי אמרי' באשם קמא הוא דמוסיף (ר"ל אע"ג דנשתנה לקדושה אחרת כגון באבד כו') אבל בגוף אחר כו' אין מוסיף חומש (בדף הסמוך) א"ד כל אותה קדושה מוסיף חומש. כצ"ל. ולהלן צ"ל כגי' שלפנינו כהצ"ק:

רש"י ד"ה ואת"ל. משום דבההיא קדושה כו'. רש"ק מח"ז. והוא תמוה:

רש"י ד"ה אי שני גופין. אבל הכא כו' דהאי חזי למזבח הקדש שני כו'. ר"ל הקדש שני מחדש. אבל יותר נראה להגיה הקדש ראשון:

רש"י ד"ה אי שתי קדושות. אלא אבד והפריש אחר כו'. כצ"ל: